עליזה בן-ניסים

מתוך ראיון עם הבת פנינה גלזר עם אחייניתה רותי ב – 1998
בספר: "זר זיכרונות / פנינה וגדליה גלזר" – הוצאת המשפחה

משפחתה של עליזה הייתה מכובדת ומוכרת בעיר בצרה שבעירק (בבל). אחיה של עליזה, יוסף, היה מוכתר העיר וכל עניני הקהילה עברו דרכו.
עליזה רצתה לעלות לארץ כבר אחרי הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה ב – 1918, אך בעלה, משה, שניהל חנות בדים לא התלהב לעלות לארץ. הבת פנינה ואחיה שלום החליטו לעלות לארץ.
כאשר סבה של עליזה ששהה במצרים, ביקר בעירק, לקראת שובו למצרים החליט בנה של עליזה – שלום לנסוע עם הסבא למצרים וללמוד שם ובהמשך בתוכניתו היה לעלות לארץ ישראל.
פנינה, אמה עליזה ואביה משה עלו לארץ בשנת 1924 . את תחילת הדרך עשו במכוניות. הנהג שהוביל אותם טעה בדרך והם הגיעו למדבר סוריה בשעות הלילה. בסוריה היו אז קרבות בין דרוזים לחיילי הממשל הצרפתי והיה חשש גדול לשלום בני המשפחה. בנס הצליחו לחזור למקום בטוח והמתינו לשיירת מכוניות אחרת שתובילם לארץ.
כאשר התאפשר יצאו לדרך בשיירת מכוניות והגיעו למעבר הגבול בין לבנון לארץ ישראל בראש הנקרה. הפקידים הבריטים אסרו עליהם להיכנס לארץ והפנו אותם להפלגה לכוון מצרים.
בני המשפחה החליטו להמתין עד שתתאפשר כניסה לארץ ובינתיים חזרו לביירות בלבנון. הם שהו 6 חודשים בדירה בביירות. נוצר קשר עם הוועד הלאומי העברי בארץ והוצע לבני המשפחה להבריח את הגבול בעזרת מדריך ערבי. הם נסעו בתחילה לעיר צידון, משם על גבי חמורים רכבו לכיוון צפת. הרכיבה הייתה מסוכנת והבת פנינה פחדה מאד.
הגיעו בשלום לצפת ולמחרת נסעו לטבריה לעלות לקברו של רבי מאיר בעל הנס.
משם הגיעו לחיפה שם קיבלו את מטענם ששלחו עוד מעירק. לאחר קבלת המטען נסעו לירושלים.
בירושלים השתכנו בשכונת הבוכרים, שהייתה שכונה יפה שנבנתה על ידי אנשים עשירים שהגיעו מבוכרה.
בעיני השלטון הבריטי נחשבו בני המשפחה כאזרחים בלתי לגליים והתקשו לקבל אזרחות.
הוועד הלאומי סייע בעזרת עורכי דין. כמו כן היו צריכים להוכיח כי לאבא יש עבודה מסודרת.
פנינה שהייתה עדיין ילדה. קשרה קשרים עם נערה מקומית וסבא של הנערה הסכים להעסיק את האב והתחייב שעבודתו מסודרת והמשפחה אינה נופלת לנטל על השלטונות.
בני המשפחה קיבלו אזרחות של ממשלת המנדט הבריטי. לאחר כחודש הגיע האח של פנינה, שלום, ממצרים והתאחד עם המשפחה.
אבא של פנינה חיפש עבודה מתאימה, לא הצליח למצוא עבודה במסחר והיה מאוכזב. נאלץ לעבוד בהובלות באמצעות חמורים. עבודה קשה שלא סיפקה אותו.
בשנת 1929 פרצו "מאורעות" וערבים התקיפו שכונות יהודיות. היו אירועי ירי בין הערבים לאנשי "ההגנה" העבריים. בני המשפחה היו בתווך בין היורים.
פנינה הצטרפה לקבוצת חלוצים ששכנו בשכונת בורוכוב (גבעתיים), אימה ואביה נשארו בירושלים. האח שלום הצטרף לקיבוץ גבעת השלושה ובעקבותיו הגיעה גם האם עליזה. שלום התחתן עם בלה ונולדה לו בת – רותי. שלום חלה במחלה קשה ונפטר ב – 1947 בגיל 39 בלבד.
האב משה , בעלה של עליזה לא רצה להצטרף לקיבוץ. עבר לאשקלון וקיבל שם תפקיד כמזכיר העיר. נפטר בטרם עת בגיל 60.
פנינה התחתנה עם גדליה גלזר, גרו בתחילה ברמת-גן ונולדו להם הבת ניצה והבן שלמה.
ב – 1946 עברו גם הם לגבעת השלושה והתאחדו עם האם עליזה והאח שלום.
ב – 1953 , עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברו פנינה, אמא עליזה, בעלה של פנינה, גדליה וילדיהם ניצה ושלמה לקיבוץ החדש עינת. בלה, אלמנתו של האח שלום ובתה רותי עברו לגבעת השלושה החדשה.
עליזה נפטרה ב 11.9.1983 והיא בת 96. נקברה בעינת.
יהי זכרה ברוך.