עליזה בן-ניסים

ו' כסלו תרמ"ד - 11/9/1883

י"ב תמוז תשל"ט - 7/7/1979

עליזה בן-ניסים

לזכר אמי היקרה / מאת פנינה גלזר

שישים וחמש שנים ליווינו אחת את השנייה באהבה, בהוקרה ובהערצה, עד בוא היום המר והנמהר והופרדנו לנצח.
אמי הגיעה לגיל מופלג, כשכל חושיה עמה. תבונת כפיה וצלילות דעתה היו לה לסמל.
משפחתנו עלתה מבבל, בשנת 1924 והגיעה אחרי טלטולים רבים וסבל רב לירושלים. הזמנים היו קשים ורק מי שהיה לו רצון עז ואמונה בהגשמת החזון הציוני, יכול היה לעמוד בתנאים-לא-תנאים ולהתגבר על מכשולים שנערמו בדרכו. מוצאה של אמי התייחס לדור למדנים ורבנים, אשר השתייכו לגדולי התורה של יהדות בבל.
נשארנו שני ילדים מתוך חמישה. הבת היחידה הייתי אני. אחי שלום ז"ל לחם במשך שנים לא מעטות לעלות ארצה לחיי קיבוץ ורק בשנת 1943 יכול היה להגשים את מבוקשו.
אמי, למרות אדיקותה, לא עמדה בדרכנו, והצטרפה לצורת החיים אשר לא הכירה והשתלבה והזדהתה עם השקפת-עולמם של ילדיה.
בהגיע בנה היחיד והאהוב, שלום, לגיל 39 נקטף בדמי-ימיו. האסון הזה לא מש ממנה עד יומה האחרון. למרות זאת זכתה לימים מאושרים עם דור ההמשך של נכדים ונינים.
חברים וילדים זוכרים עד היום את הסוודרים שאמי סרגה בידים נאמנות ומיומנות, שהיו לשם דבר. בשנים האחרונות הלכה ונחלשה, אולם עוד יצאה לגינה, טיפחה את הפרחים שבמו-ידיה שתלה באהבה ובמסירות. התעצבה על כל פרח שנבל, או שתיל שנשבר, ושמחתה הייתה ללא-גבול כשעמל כפיה הצליח. לא פעם זכו חברים לזר פרחים שקטפה. הודתה תמיד בקרב משפחתה על היחס החם והלבבי שחברי עינת זיכו אותה.
שמחה מאד כאשר בכור ניניה – שלומי, חזר לעינת וזכתה לראותו במדי צבא.
אחרי העברת בית הקברות מגבעת השלושה לעינת, הביעה את רצונה להיקבר על-יד בנה שלום, למרות דבקותה בדת. על תמיהתנו השיבה מניה וביה: "אם חייתי שלושים-ושש שנים בין חברים אוהבים, אדמת עינת תקבל אותי ברצון, ובכלל, כל אדמת ארץ-ישראל קדושה". מילאנו את רצונה, טוהרה כדת-וכדין ונקברה ליד בנה.
בני משפחתי ואני רוצים להביע את תודותינו על היחס האוהד שזכתה אמי מחברי עינת בדרכה האחרונה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין !

לסבתא היקרה / מאת הנכדים

זה חודשים רבים ידענו את מצבך ואת סבלך וידנו קצרה מלהושיע.
למרות סבלך, צלילות דעתך נשמרה. בביקורינו ליד מיטת חולייך, שלום בני המשפחה היה בראש דאגותיך. התעניינת בתוכניותנו לעתיד, בהביאך את עצתך קיבלנו אותה ברצון.
זכורים לנו ימים מאושרים בהתכנסות כולנו בחדרך הקטן, הנקי והשופע חום, על-מנת להסב לך קצת נחת. זכית לראות נכדות ונכד, נינים ונינות, אשר יזכרו אותך לנצח.
יהא זכרך ברוך!

עליזה בן-נסים / תולדות חיים

מתוך ראיון עם הבת פנינה גלזר עם אחייניתה רותי ב – 1998
בספר: "זר זיכרונות / פנינה וגדליה גלזר" – הוצאת המשפחה

משפחתה של עליזה הייתה מכובדת ומוכרת בעיר בצרה שבעירק (בבל). אחיה של עליזה, יוסף, היה מוכתר העיר וכל עניני הקהילה עברו דרכו.
עליזה רצתה לעלות לארץ כבר אחרי הצהרת בלפור וסיום מלחמת העולם הראשונה ב – 1918, אך בעלה, משה, שניהל חנות בדים לא התלהב לעלות לארץ. הבת פנינה ואחיה שלום החליטו לעלות לארץ.
כאשר סבה של עליזה ששהה במצרים, ביקר בעירק, לקראת שובו למצרים החליט בנה של עליזה – שלום לנסוע עם הסבא למצרים וללמוד שם ובהמשך בתוכניתו היה לעלות לארץ ישראל.
פנינה, אמה עליזה ואביה משה עלו לארץ בשנת 1924 . את תחילת הדרך עשו במכוניות. הנהג שהוביל אותם טעה בדרך והם הגיעו למדבר סוריה בשעות הלילה. בסוריה היו אז קרבות בין דרוזים לחיילי הממשל הצרפתי והיה חשש גדול לשלום בני המשפחה. בנס הצליחו לחזור למקום בטוח והמתינו לשיירת מכוניות אחרת שתובילם לארץ.
כאשר התאפשר יצאו לדרך בשיירת מכוניות והגיעו למעבר הגבול בין לבנון לארץ ישראל בראש הנקרה. הפקידים הבריטים אסרו עליהם להיכנס לארץ והפנו אותם להפלגה לכוון מצרים.
בני המשפחה החליטו להמתין עד שתתאפשר כניסה לארץ ובינתיים חזרו לביירות בלבנון. הם שהו 6 חודשים בדירה בביירות. נוצר קשר עם הוועד הלאומי העברי בארץ והוצע לבני המשפחה להבריח את הגבול בעזרת מדריך ערבי. הם נסעו בתחילה לעיר צידון, משם על גבי חמורים רכבו לכיוון צפת. הרכיבה הייתה מסוכנת והבת פנינה פחדה מאד.
הגיעו בשלום לצפת ולמחרת נסעו לטבריה לעלות לקברו של רבי מאיר בעל הנס.
משם הגיעו לחיפה שם קיבלו את מטענם ששלחו עוד מעירק. לאחר קבלת המטען נסעו לירושלים.
בירושלים השתכנו בשכונת הבוכרים, שהייתה שכונה יפה שנבנתה על ידי אנשים עשירים שהגיעו מבוכרה.
בעיני השלטון הבריטי נחשבו בני המשפחה כאזרחים בלתי לגליים והתקשו לקבל אזרחות.
הוועד הלאומי סייע בעזרת עורכי דין. כמו כן היו צריכים להוכיח כי לאבא יש עבודה מסודרת.
פנינה שהייתה עדיין ילדה. קשרה קשרים עם נערה מקומית וסבא של הנערה הסכים להעסיק את האב והתחייב שעבודתו מסודרת והמשפחה אינה נופלת לנטל על השלטונות.
בני המשפחה קיבלו אזרחות של ממשלת המנדט הבריטי. לאחר כחודש הגיע האח של פנינה, שלום, ממצרים והתאחד עם המשפחה.
אבא של פנינה חיפש עבודה מתאימה, לא הצליח למצוא עבודה במסחר והיה מאוכזב. נאלץ לעבוד בהובלות באמצעות חמורים. עבודה קשה שלא סיפקה אותו.
בשנת 1929 פרצו "מאורעות" וערבים התקיפו שכונות יהודיות. היו אירועי ירי בין הערבים לאנשי "ההגנה" העבריים. בני המשפחה היו בתווך בין היורים.
פנינה הצטרפה לקבוצת חלוצים ששכנו בשכונת בורוכוב (גבעתיים), אימה ואביה נשארו בירושלים. האח שלום הצטרף לקיבוץ גבעת השלושה ובעקבותיו הגיעה גם האם עליזה. שלום התחתן עם בלה ונולדה לו בת – רותי. שלום חלה במחלה קשה ונפטר ב – 1947 בגיל 39 בלבד.
האב משה , בעלה של עליזה לא רצה להצטרף לקיבוץ. עבר לאשקלון וקיבל שם תפקיד כמזכיר העיר. נפטר בטרם עת בגיל 60.
פנינה התחתנה עם גדליה גלזר, גרו בתחילה ברמת-גן ונולדו להם הבת ניצה והבן שלמה.
ב – 1946 עברו גם הם לגבעת השלושה והתאחדו עם האם עליזה והאח שלום.
ב – 1953 , עקב הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברו פנינה, אמא עליזה, בעלה של פנינה, גדליה וילדיהם ניצה ושלמה לקיבוץ החדש עינת. בלה, אלמנתו של האח שלום ובתה רותי עברו לגבעת השלושה החדשה.
עליזה נפטרה ב 11.9.1983 והיא בת 96. נקברה בעינת.
יהי זכרה ברוך.

הזוג הצעיר עם משפחת גלזר המורחבת – נובמבר 1959