חנה ירקוני

חברתנו היקרה, חנה – בשבת נדם לבבה לנצח.
היום אנחנו מלווים אותה למנוחתה האחרונה בבית הקברות שלנו בעינת.
אנו נפרדים מחנה שבשנים האחרונות, לא מרצונה, קצת הורחקה ממרבית החברים וחסתה במוסד בית יוסף בהוד השרון.
בלב כבד, מתוך חוסר ברירה, מתוך הרבה מצוקה גם של החולה וגם שלנו, אנו מוציאים חבר מן הבית למוסד סיעודי, ולדאבוני הרב כזה היה גם גורלה של חנה. סבל גדול, ייסורים קשים, עברה חנה בשנותיה האחרונות. עוורון מוחלט ותחלואים נוספים הפכו את אחרית ימיה לקשים מנשוא.
חנה, מהחברות הוותיקות של ישובנו עבדה שנים רבות ב"נזלה" (אזור שטחי החקלאות ליד מעינות הירקון, שעובדו על ידי חברי גבעת השלושה הישנה).
גילתה ההתמדה ומסירות גדולה בעבודתה, יחד עם בעלה עמנואל ז"ל.
בוקר בוקר עם שחר בשעה 4.00 היה האור עולה בחדרם והם היו מתארגנים לצאת לעבודה ל"נזלה".
על ירקוני נכתב : "שנים על שנים שירך רגליו מדי בוקר לעבודה וחזרה, וכמי שמקפיד על מילוי מצוות שבין אדם לשמים, כן הקפיד ירקוני על מילוי המצוות שהציבור ציווה עליו. כפסוע אדם דתי לתפילה, כן היו פסיעותיו לכל התכנסות של הציבור".
תלאות רבות היו מנת חלקה של חנה בחיים ועל כולן כיסה רצונה העז לעשייה. בעינת עבדה שנים רבות במחסן בגדי הילדים בדבקות ובנאמנות.
במותה נגאלה מייסורים רבים ותהי זו נחמה לבתה פרחיה ולכל בני המשפחה.
נזכור אותה באהבה.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים. 

["עלי עינת" – אוקטובר 1982]