אסתר קדם (לבית רודניק)

אני רוצה לזכור אותך מלאת אנרגיות, ספורטאית ואוהבת טבע.
הייתי ילדה ביום נישואייך לדוד ז"ל. הייתם הגאווה שלי לראות אתכם צועדים שלובי ידיים בשבילי הקיבוץ.
כילדה קטנה עקבתי אחרי הלידות של נוגה וצפי שגדלו בילדותן בבית הילדים בעינת.
הייתי עצובה כאשר הודעתם על עזיבתכם את הקיבוץ. זכור לי שהלכתי לראות את בית הילדים לאחר עזיבתכם כדי להיזכר בבנות.
עברתם לגור ביהוד שם נולדה לכם תינוקת מתוקה שכל כך רציתם, אבישג.
שמחנו וחגגנו, אחרי שתי בנות גדולות יחסית.
כך קרה שגם אני אחרי נישואיי עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור לא רחוק ממך, מה שהקל על ההתאקלמות בעולם שלא הכרתי. את זו שלימדה אותי לבשל, היכן לקנות ועוד דברים רבים.
ואז הודעתם שאתם עוברים הרחק לדימונה.
דוד עבד ב"כיתן דימונה" ונראה היה שהתאקלמתם יפה, עד שקיבלנו את בשורת האיוב על מותו של דוד בתאונת עבודה. לא אשכח את היום הנורא ההוא, דוד נפטר ביום ההולדת ה – 40 שלו. את היית בת 38 ואבישג רק בת שנתיים. הייתם רק בתחילת דרככם. היה זה הלם מוחלט למשפחות קדם ורודניק.
בשבילי דוד היה אבא.
לכולנו היה קשה לחשוב על החיים שאחרי ואיך ממשיכים הלאה.
אך את עם האנרגיות שלך, נלחמת להמשיך את החיים. גידלת את הבנות והנכדים ודאגת להם מכל הלב, טיילת בעולם וצברת חוויות.
זכור לי אחד הביקורים בפנימיה בטבעון, מקום בו עבדת, נראה היה לי אז שמצאת מקום נחמד לחנך בו נוער ממשפחות הרוסות, דבר שגרם לך סיפוק רב.
אז קרה המקרה, ביום שהכנת מזוודה לנסיעה לחו"ל, נפלת, מצבך הלך והתדרדר מיום ליום.
לא ידענו אז שזו המחלה הארורה שהפילה אותך למשך כל כך הרבה שנים. בביקורים שלי אצלך תמיד קיבלת אותי בחיוך. במפגשים אלו תמיד שרנו שירי ילדות ופלמ"ח. את תמיד זכרת את כל מילות השירים, מילה במילה.
הנחמה היחידה שהייתה לי זו הידיעה שאת מטופלת למופת בביתך על ידי בנותייך, בעזרתה של המטפלת המדהימה גלנדה שדאגה לך מכל הלב.
אנו נפרדים ממך עם הזיכרונות והצער. במותך חזרת לשורשים ליד בעלך שאהב אותך מאד.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.