רעואלה שחף – זלצברג

נשמתה של אמי המשיכה הלאה, בכדי להיאסף אל אימהותיה ואבותיה אשר ישמרו עליה היטב. ודאי היטב משעשינו אנו הכבולים בגשמיותנו הארצית. התקווה ששם תמצא נשמתה האוהבת מנוחה נכונה.
אמי רעואלה נולדה אל החורף של שנת 1943, בט"ו בשבט. לאמה, קלריסה בושביץ ז"ל, אמרו שלא להיקשר אל הפגה החלושה השברירית, שוודאי לא תשרוד. בשונה מהמקובל ועל אף הצורך להשאירה בבית התינוקות, סירבה אמה לעשות זאת, לאחר שהמטפלות שכחו להחליף את בקבוק המים החם שנועד לשמור על חום גופה.
גם כשגדלה מעט והייתה בורחת בלילות לבית ההורים, בחשש מיללות התנים, יריות הצבא הירדני, התעמרות המטפלות והצקות הילדים, לא נשמעה החברה קלריסה לדרישות יתר חברי המשק. בניגוד לנוהל הלינה המשותפת, נתנה לילדתה החולנית להישאר בחדר ההורים. כנראה מתוך כבוד והערכה לאביה של רעואלה, יצחק זלצברג שהיה ממקימי המשק, התרצו יתר חברי המשק.
שעות ילדותה היפות יותר היו לצד אביה יצחק, בשעות שקרא לה מהמיתולוגיה היוונית ולימד אותה לטינית ויוונית עתיקה, גם כדי לעודד את הילדה המפוחדת לאכול. מפוחדת, שכן הייתה מאד לא מובנת. היה קשה לנו, אנשים רגילים להבין אותה ואת עולמה המיוחד. גם בחייה המאוחרים יותר, היה צורך ברגישות אינטלקטואלית, חברתית, רגשית גבוהה במיוחד, בכדי להבינה. אנשים לא תמיד הבינו אותה, אך רעואלה שהייתה מודעת לכך, בחרה להיות במקום אחר. מקום שהוא חומל ומאפשר צמיחה לרוחו של היחיד, כזה המנסה לאפשר, ללמד ולהסביר.
רעואלה חקרה ולמדה כל חייה את כתביהם של הפילוסופיים הקדומים. היא התחקתה אחרי אמונות קדומות ובמיוחד כתבים הלניסטים, של תקופת יוון ורומא ושל אלו שקדמו להם ואלו שהמשיכו אותם.
רעואלה הייתה אשת חינוך. דרך אביה יצחק נחשפה וספגה את דרכיו החינוכיות של דר' יאנוש קורצ'אק, אותן העבירה הלאה. היא הייתה מתקדמת מבחינה אנושית, רגשית ומוסרית. סבלנות וסובלנות לדבריה, הן אמהות של כל התכונות הטובות. תמיד בקשה להבין ולראות את נקודת המבט של הזולת. היא העריכה אדם לפי האופן בו הוא נוהג ברעהו, ובמיוחד איך מתייחס לאדם החלש, הפגוע, השבור והלא מובן.
היא התייחסה לעדינותו של אדם ורגישותו. היו לה תעצומות נפש וסגולות אנושיות ושאיפה לנהוג כ"אדם העליון" כפי שתיאר אותו ניטשה, שהיה אחת מאהבותיה הראשונות.
היא הכירה כל כך טוב את כתביו של ניטשה ומשמעותן, שעבודת המאסטר שלה נפסלה כאשר טענה כי קשה להניח כי ניטשה, בו ראתה הומניסט, היה יכול לצדד בתפיסות הגזעניות של הנאצים. רעואלה נשארה נאמנה לניטשה ולאתיקה המחקרית, וויתרה על השלמת התואר השני שלה בפילוסופיה. כחמישים שנה לאחר מכן, כאשר נפתחו הארכיונים במזרח גרמניה, אכן התגלה שאחותו של ניטשה שהייתה חברת מפלגה, סילפה וזיהמה בכתב ידה את כתביו.
מתוך תפיסתה האמפטית הייחודית והנדירה, היא האמינה כי יש טוב בכל אדם, וכי גם ברשעים ובנוכלים גמורים, חייב להיות יסוד טוב, אליו ניסתה לפנות. אמא האמינה בכך, שכל אחד הוא אור קטן וביחד כולנו אור איתן המשמרים את הגחלת האנושית. בזכות אותה אנושיות, נהגה לומר, האנושות שרדה.
אמי הייתה האנציקלופדיה המהלכת הפרטית שלי בכל דבר שקשור לפילוסופיה וקלאסיקה. מסתבר שכנראה לא רק שלי, שכן מומחים בעלי שם עולמי בתולדות האומנות ממקומות שונים בעולם גם הם היו מתקשרים להתייעץ.
לרעואלה הייתה חיבה למדנית לתפיסות ולהשפעות התרבותיות על אמנות הרנסאנס. לפיכך התעסקה הרבה בתרבויות ההלניסטיות. היא הייתה בקיעה בכתביהם של הפילוסופים, הסופרים, המשוררים והמחזאים של יוון העתיקה, תקופת האימפריה הרומית הקדושה ותחילת הנצרות.
את כל אלה היא הכירה על בוריים. ההיכרות שלה עם כתבי אפלטון, הייתה מופתית. אוריגינס היה חביב עליה במיוחד, וגם דנטה אליגיירי. היא הכירה היטב גם את הכתבים התיאולוגים של ימי הביניים והרננסאנס עצמו. הייתה לה היכרות וידע על הרבה דתות, מסורות וכתות ובעיקר על רזי הפילוסופיה שעומדת מאחוריהן, ממה הושפעו ועל מה השפיעו. תפיסות אלה השפיעו רבות על אומנות הרנסאנס אותה אהבה רעואלה במיוחד וגם על יצירותיה שלה.
כילדה, כשגרנו במילאנו ואחר כך ברומא, הייתי הולכת איתה למוזאונים ולאתרים ארכיאולוגים. רעואלה יכלה לעמוד לפני תמונה זמן ממושך ולהתעמק בפרטי הפרטים הקטנים וללכת לאיבוד בתוך היצירה ובתוך כל המשמעויות והרמיזות של האומן לקהל המתבוננים ובתוך הקשרים בין המוטיבים, הסמלים וציורי השוליים, לנושא הציור ולפטרון של אותו אומן שהזמין היצירה.
אגב, רעואלה הייתה בקיאה גם ברכילות העסיסית ביותר של חצרות הרנסאנס האיטלקי וההיסטוריה של אירופה. ללאונרדו דה-וינצ'י היה מקום מרכזי בעולמה של רעואלה, עוד הרבה לפני שנעשה כה פופולארי.
סיפור שמעלה חיוך במשפחתי וכה אופייני לאמא, היה שפקיד הבנק התקשר בדאגה לאבי לגבי צ'ק שחזר. לא כי לא היה לו כיסוי אלא שהתאריך עליו היה שגוי. התאריך התייחס לתקופת 1528 שלמרביתנו לא יאמר דבר, וישמע מועד אקראי או טעות רישום, אך לרעואלה שחוותה את התקופה, היה זה תאריך רב משמעות בתולדות העיר פירנצה ויצירותיה המופלאות.
רעואלה נשארה צלולה עד לשעותיה האחרונות. היא ראתה בעצמה סטודנטית נצחית ועוד בימיה האחרונים בקשה לקרוא מאמרים ולעסוק בפילוסופיה. כשהספר כבר היה כבד מדי, בקשה שאקריא לה. היו לה עוד ספרים רבים שרצתה לקרוא ושלא הספיקה, וכן רצתה עוד זמן עם נכדיה ולפיכך בחרה להמשיך בטיפולים הרפואיים – אילו היו שתי אהבותיה הגדולות.
רעואלה הייתה ציירת בחסד. בתחילת דרכה בקיבוץ למדה בסטודיו של אריה אמון ז"ל, עמו היה לה קשר ייחודי. בהמשך דרכה, המשיכה ליצור וללמוד טכניקות בכוחות עצמה. על אף יצירתיותה וכשרונה, היא הציגה את מנעד יצירותיה רק פעם אחת – בתערוכת יחיד – "בין העולמות", בבית דרור, בקיבוץ עינת, בשנת 2015. יצירותיה מושפעות רבות מעולם הידע הנרחב על העולם הקלאסי ושל תרבות הרנסאנס. הן עסקו בנושאים של מכאובי הקיום האנושי, השכול, מעגלי החיים והתפר בין העולם הזה לעולם הבא.
רעואלה חייתה בקיבוץ עינת עד שלקחה על עצמה לסייע למשפחה ולילדים של אחותה, אסתר כהן -שחף ז"ל. היא עזבה את הקבוץ בגיל 31 אחרי ששנים רבות עבדה בביה"ס בעינת כמורה לספרות ולפילוסופיה. היא הינחתה סטודנטים בעבודת גמר – וכילדה אני זוכרת את המקום המיוחד שנתנה לכל אחד ואחת מהם. גם כשכבר סיימה מזמן את מטלות ההוראה הפורמאליות נשארה לרבים כמנטור לחיים.
רעואלה שהייתה אדם ערכי, הושבעה על ידי אחותה אסתר, על ערש דווי, לדאוג למשפחה ולגדל את שני ילדיה, אורי ומירי. בדרכה העדינה, רעואלה חיברה את המשפחה הדואבת ואפשרה לה להמשיך למען ילדי אחותה. רעואלה דאגה שאמה השבורה תהיה מוגנת, שאבי, ראובן שחף, יוכל להמשיך לחיות ולעבוד במה שאז לא הבנתי, אך היום אני יודעת שאנו חייבים לו הרבה מאד ושעשה דברים רבים וחשובים מאד למען בטחון המדינה.
היא דאגה לילדיה של אסתר כאילו היו שלה. היא הקדימה בגישתה החינוכית והפסיכולוגית, ואת הגישות החינוכיות המתקדמות והעכשוויות. היא ידעה בדיוק מה היא עושה ונתנה לכל אחד מקום של כבוד. הכוח והמצפן הפנימי שלה עזר לה להמשיך גם כאשר היו מי שביקרו את דרכיה באופן דורסני.
היא גם טיפלה במסירות נפש ובהוקרה, במשה כהן ז"ל אביה של אסתר, מתוך נאמנות לאסתר. בשקט ובמסירות שלה החזיקה את כל בני משפחתה יחד, ונתנה להם להרגיש שהם אהובים, ראויים וחשובים. היא ידעה לתת לכל אחד את הכבוד באשר היותו אדם.
רעואלה הסתכלה מגובה חוכמתה וטוב ליבה על מוגבלות האדם, וסלחה לאלה שהתקשו לקבל את טוב ליבה או שראו בכך פתח לניצול. היא שאפה לאפשר לאדם לצמוח עוד.
בשנים בהם הייתי ילדה הייתה מבלה איתנו הילדים שעות רבות בהליכה לפארק או במשחק או ביצירה. זכורות לי שעות בהן היינו מטיילות יחד. קילומטרים רבים הלכתי איתה באיטליה כאשר הפעם האחרונה הייתה בפירנצה והיא כיוונה אותי במדויק דרך הטלפון הנייד, ליצירה מופתית אך לא מוכרת, העוסקת בהומניסטים של הרנסאנס – ביניהם פיקו דלה-מירנדולה, אשר כתב את המסה על כבוד האדם והיה חביב על שתינו.
בארץ היינו מבלות שעות יחדיו בהליכה בפארק הלאומי ברמת גן ובהמשך בשדות רעננה. חברות ילדות ואף בני דודים שותפים לזיכרונות שלי ממנה, לסבלנות, לרוך ולאהבה האינסופיים שלה. כל זאת במקביל להמשך יצירה ולימוד. היא סיימה את התואר השני בתולדות האומנות בהצטיינות יתרה, על אף שבמקרה שלה היה זה פורמאליזם בלבד. הידע שלה היה כה רב שלא הייתה זקוקה לתואר בכדי לבסס את סמכותה בתחום.
כשבגרנו המשיכה בטיפול המסור באמה קלריסה ובגידול דור הנכדים שכה אהבה. היא הצליחה להגשים את החלום שהיה לנו שנים רבות להוציא לאור מחדש את הספרים של דודֵנו הסופר – אולריך אלכסנדר בושביץ, שנספה בים בהיותו בן 27 שנים בלבד, במלה"ע השנייה. בנוסף הצליחה לקיים את בקשת אמהּ על ערש דווי, לאתר ולחדש את הקשר עם המשפחה המורחבת של שלה בגרמניה, משפחת פליט.
רוב המנחמים שהתקשרו אלי דאגו להדגיש כי אמא הייתה אדם מיוחד, והנה כמה ציטוטים: "מלאך עלי אדמות", "אשת אשכולות רנסאנסית שנקלעה בטעות למאה העשרים", "נפש טהורה ואכפתית", "כל כך עדינה", "אחד האנשים היותר אינטלקטואלים וחכמים שהיכרנו", "אדם מחוץ לזמן" ועוד.
אמא שלי, רעואלה, הייתה אדם נדיב ונתנה מעצמה ומטוב ליבה עד בלי די. כעת השתחררה מכבלי הגשמיות שאחזו בנשמתה ומאפשרים לה להמשיך בדרך כל הנשמות.
יהי זכרה ברוך.