פפי אטלס

(הספד שנאמר בטקס הלוויה של פפי ז"ל)
עינת, אפריל 1984.
שני קברים למשפחת אטלס בבית הקברות שלנו, הנה נוסף קבר שלישי.
היום אנחנו מלווים את פפי לדרכה האחרונה. 
מסכת חיים השזורה בהרבה אומץ, מסירות ונאמנות באה אל קיצה.
ראשית דרכך בארץ ישראל, בקיבוץ גבעת השלושה. שם את בונה את ביתך עם בעלך יצחק ובנך חיימק'ה, והוא ילד פעוט בהגיעך ארצה. היית בת יחידה להורייך, זכית להרבה אהבה, טיפוח ופינוק, והתשתית המוצקה הזאת נתנה לך את הכוח לחיות את חייך כפי שחיית אותם: חברת קיבוץ, חלוצה, ציונית ממדרגה ראשונה, בכל עבודה שעבדת, עשית מלאכת קודש. ובעצם, כל חייך עבדת בבנין הארץ, כמחנכת, קידשת בעבודתך את הערכים החשובים שהאמנת בהם. ראית למול עינייך את דמות הנערה והנער הגדלים להיות חברי קיבוץ, אזרחי מדינת ישראל הנאבקת על חייה. ידעת למסור להם את ציפיותייך מהם וידעת לחוש את הצרכים שלהם, ואחר כך, בעבודתך, בקליטת עליה, בעצם אישיותך, היית להם מקור לאמונה ובטחון. עשית ימים כלילות בדאגתך לראות אותם נקלטים בארץ בדרך הקלה ביותר והנעימה ביותר. חיית בצניעות ובטעם. חדרך, שידע כל כך הרבה מכאוב, היה תמיד בית פתוח, לבבי ומארח. פרח בצינצנת, הרבה ספרים, עבודות יד שלך ושל הנכדים ושיחה נעימה וקולחת. חיית ביושר ובאמונה, חיית ללא מרירות, היית אשה יפה נבונה וגאה.
ב-1956 אבדת את היקר לך מכל. בנך, חיימקה' שכל כך הרבה שנים היית חרדה לו, בהגנה, בפלמ"ח ובצה"ל, נפל במבואות ניצנה. בחוברת שיצאה לזכרו את כותבת: "הוא נברא לחיות ולבנות". חייו היו קצרים ומלאים. את ממשיכה לחיות לאורו ואת זכרו עד יומך האחרון.
ב-1969 נפטר בעלך יצחק. מכה אכזרית וקשה. טפלת בו וחיית איתו הרבה שנים בכבוד הדדי ובמסירות המאפיינת אותך בכל. ואת ממשיכה בעשייה. את ממשיכה להיות חשובה ויקרה לרבקה'לה, לחגי, לנכדים, לכל הקרובים והידידים. את ממשיכה להיות חשובה לבית הזה. את ממשיכה לראות תמיד את הדברים הטובים. את ממשיכה לתת. בשנים האחרונות היית חולה. כולנו היינו עצובים מאוד. כולם אמרו תמיד: "לפפי זה לא מגיע". החברות הטובה איתך התגלתה, בכל עוצמתה, בימי מחלתך. חברייך ובני משפחתך המשיכו ללוות אותך עד יומך האחרון.
לרבקה'לה, חגי והנכדים וכל בני המשפחה, גדול הוא צערכם. ננצור את זכרה של פפי בליבנו באהבה.
יהי זכרך ברוך.