נחום יופי

אכן, נלקח מאתנו נחום, אחרי סבל רב, התגברות על מצבים קשים ובהפוגות, בהן הבקיעה קרן אור בחשיכה והתעוררו תקוות גנוזות. לא עמדו לו יותר כוח התגברותו ושליטתו העצמית הבלתי רגילים.
למרות העובדה, שאני מבקרת, מדי יום ביומו על קברו, אינני יכולה עוד להשלים עם זה, אבל משננים לי בתדירות, שזוהי מציאות. אנסה לשרטט אי אלה קוים לדמותו. הרי חברים רבים הכירו אותו זמן כה מועט.
נחום, כידוע לחברים, נולד ברוסיה, בעיר גדולה, אביו היה פועל בבית חרושת גדול. בשנים ההן היה לפועל קשה לקיים משפחה בכבוד. בבית היו עוד שני אחים. הוא לקח על עצמו להיות לעזר למשפחתו. נחום למד ובגיל די רך גם עבד. אחרי העבודה היה עוזר לאמו במשק הבית וכל זאת בהצלחה רבה. אפילו עבודת הבשול היתה נהירה לו.
הוא הצטיין מאז ומתמיד בתפיסה מצויינת בעבודה וכן בלמודים. לשינון שעוריו כמעט שלא התמסר, אבל הודות לכשרונותיו, נמנה תמיד בין התלמידים הראשונים בכתה. את הזמן הפנוי היה מעדיף להקדיש לקריאה. היה קורא עד האשמורת השניה. בספרות היה מתענין בנושאים שונים. שאב הרבה מכוח דמיונו העשיר, אך אהב במיוחד ספרים על התפתחות המדע והטכניקה בזמננו. בשטח זה היו לו ידיעות רבות.
זוכרת אני יפה את הזמן, בו הופיע בחברתנו – חברת יוצאי רוסיה בגבעת השלושה, שהיתה מלוכדת מאוד – בחור ושמו שיינהייט. מיד החליף שמו לשם עברי – יופי. ואכן כשמו כן היה: בחור חמוד, צעיר, בעל מצח רחב ובלורית מתולתלת, מעיניו השחורות והלוהטות נשקפו תמימות ופקחות ומראהו שבה לב כל רואיו. למחרת בואו ארצה החל לעבוד בעבודות הקשות. זוכרת אני את תקופת הבנין במקומות מרוחקים בפתח תקוה וסביבתה. בכוח תפיסתו המהירה והתמסרותו הצטיין כאחד הפועלים האחראים במקצוע השתתף במשמרות בפרדסים בהאבקות למען זכותו של הפועל העברי לעבודה. עבד בחקלאות במקומות שונים, בבית החרושת למרצפות. בכל מקום עבודה היה מסור מאוד והשיג תוצרת מקסימלית.
היה מפקד "הנקודה" (שטח עינת לפני בניית הישוב) ושוב עושה ימים כלילות אחרי יום העבודה בתפקיד זה. בתקופות של מתיחות בארץ לא נח ולא שקט. תמיד היה על המשמר. השתתף בועדות שונות וגם בפעולה, בהן השקיע ממיטב כוחותיו.
נחום כראש משפחה, חבר בחיים ואב לילדים. לא היה גבול להתמסרותו למשפחתו. אהב את בניו והיטיב להכיר את נפשם בילדותם וגם בהתבגרותם.
הוא לא היה בין הנואמים המושבעים, לא אהב להתבלט, באסיפות הכלליות כמעט שלא דבר. בחוג מצומצם, או בשיחות רעים היה כוחו רב בהרבה שאלות: פוליטיות, משקיות, גם מדעיות. היה לו כוח שכנוע והסברה רב בכל מיני מסיבות בחיים, כשנאלץ, מתוך תפקיד זה או אחר, להסביר בפומבי ולהוכיח, והיה עושה זאת בלי כל הכנות מרובות.
את משקו אהב מאוד, אם כי ידע כמונו את הטעון תקון. אהב את עינת מראשיתה, ועקב אחרי התפתחותה. בתקופות הקשות של מחלתו, כשהיה מגיע הביתה לחופשת שבת, אפשר היה לראותו בסיורו במשק. לא פעם גערתי בו על זה, כי ידעתי מה קשה לו הדבר, אך תמיד היתה באה תשובתו: "אין דבר, אחר כך אנוח. אני מוכרח לראות את הגינות, המאפיה, ביה"ח לנעלים, כי מזמן לא הייתי בהם".
בפעם אחרת הוא אומר: "עלי להגיע לכרם ויהי מה" , ובאמת כך עשה. מה אהב את הגינות הציבוריות, ובעיקר זו שליד חדרו. כל עץ נוסף, כל שיח חדש, כל פרח פורח, היו מפיחים בו מחדש רוח חיים. את נחום במחלתו ראו חברים רבים, ראו את שליטתו על עצמו, את התגברותו, את חיוכו המלבב, בכל המצבים. אמנם בשבועיים האחרונים היה כבר קשה לראותו, אך גם אז היו ימים, שעדיין קיוה כמונו (לפי הבטחת רופאיו) להגיע הביתה ולהביא את בנו לחופה וקידושין. ולזאת לא זכה.
זוהי דמותו של נחום והיא תשאר עמוק עמוק, לנצח, בלבות בני משפחתו וחבריו.
יהי זכרו ברוך.