יקותיאל דזקצר

היום אנחנו מלווים למנוחת עולמים את חברנו היקר והותיק – דזקצר יקותיאל.
פרידה ממך היא בעצם פרידה מתקופה. החברה הזאת, בה חיית ויצרת במשך עשרות שנים – פרידה מאדם, מחבר שעשייתו ומסלול חייו הם בסימן עברה המפואר. הם החלום שהפך למציאות – הקמת בית עברי בארץ ישראל.
נולדת בשנת 1903 בזבניץ (רוסיה) להוריך יוסף וחיה. בשנת 1925 הגעת לגבעת השלושה.
היית חבר בפלוגת "מעבר", אותה פלוגה שיחד עם פלוגת עין חרוד הקימה את גבעת השלושה. שנים רבות עבדת בעגלונות. תפקיד מכובד מאין כמוהו בימים ההם. עבדת גם בפלחה.
אחר כך בעינת, היית סדרן עבודה במשך תקופות ארוכות מאד. מקום העבודה האחרון שלך היה הלול, גם בו השקעת כוחות רבים תוך התמדה ומסירות.
יקותיאל, היית אדם שקט ונעים הליכות במהותך, אדם טוב. החברים אהבו אותך ואתה אהבת את החברה בה חיית. היה לך קשר מאד טוב עם הסביבה. ביתך, יחד עם אשתך לאה ז"ל, היה פתוח לאורח מקרוב ומרחוק. ידעת תקופות בדידות בחייך האישיים, ובמיוחד לאחר מותה הטרגי של לאה,  אבל נועם הליכותיך והיחס החברי שלך, קרבו אותך תמיד למשפחות עם ילדים ובכל בית כזה קבלו אותך בחום והיית לחלק מהמשפחה.
על מנת לתאר במילים שהן גדולות מכושר הבטוי שלי, את אותו דור אליו היית שייך, אני רוצה לקרוא קטע מדברי דוד בן גוריון , ב – 1.5.1950 בגבעת השלושה, בחגיגות מחצית היובל:
"אילו לא עלה בידינו לקיים את האוטופיה של עבודה עברית וליצור המון עובד בכפר ובעיר, לא היתה עוזרת לנו שום רזולוציה של דיפלומטים ושום נצחון של החרב היהודית. הנצחון המכריע הוא נצחוננו בעבודה עברית. איני יודע אם צעירי פתח תקוה יודעים ואם פועלי פתח תקוה עודם זוכרים את התפקיד אשר מילא משק גבעת השלושה. פועלים יהודים היו זמן רב לפני קום המשק. אולם התפקיד ההיסטורי אשר חבורת "מעבר" מילאה במלחמה על עבודה עברית , היה הקובע !
אחרי הצהרת בלפור, אחרי התקוות שהתעוררו בחלקי העם, נתגלמה כאן השאיפה למלחמה על עבודה עברית יותר מבכל מקום בארץ"
(נדפס ב"דבר" 1950)
דור הולך ודור אחר כבר בא, נהיה ראויים לדרכם של ראשונים.
ינעמו לך רגבי עפרה של עינת.
יהי זכרו ברוך.