יהושע נויבואר
ב' טבת תרע"ז - 27/12/1916
ב' תשרי תשל"ו - 7/9/1975
תולדות חיים
(בהכנת רשימה זו השתתף אהרון נוי בנו של יהושע ז"ל וכן בנו של אהרון – עומר נוי שהעביר לארכיון עינת מסמכים חשובים המעידים על תולדות חייו של יהושע ז"ל)
יהושע ז"ל נולד ב ב"באניה קוטובסקה" מחוז "לבוב" (כיום באוקראיינה).
בהיותו בן 15 חלו הוריו במגיפה ומתו. יהושע עבר לחיות בבית יתומים, שם למד לימודים כלליים וגם את מקצוע החשמלאות. ליהושע היה אח מבוגר ממנו בשנתיים.
לפני מלחמת העולם השניה נישא ונולדה לזוג בת. יהושע גוייס לצבא הרוסי ששלט באותו זמן במחוז לבוב. שרותו הצבאי הציל אותו מהשואה שפקדה את יהודי אירופה בשנות מלחמת העולם, אך אשתו ובתו נרצחו בשואה. אחיו המבוגר ממנו – יוסף, שרד את השואה ונפגש עם יהושע לאחר המלחמה בצ'כיה לשם הגיעו כפליטים.
בהמשך הגיע יהושע למחנה עקורים ב"סנט מארי" בעיר "האפנדורף" באוסטריה. משם עבר לאיטליה – גם כן למחנה עקורים ששימש גם כהכשרה לקראת עליה לארץ. באיטליה פגש את מרים, הם נישאו ונולד בנם היחיד – אהרון. עלה לארץ עם מרים ובנם התינוק אהרון ב – 1948 והצטרפו לקיבוץ גבעת השלושה.
אחיו של יהושע, יוסף, עלה לארץ ב – 1951 , נישא ונולדו לו 3 ילדים והתגורר בבת-ים.
ב – 1953 עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, יהושע ומשפחתו עברו לעינת והיו בין מייסדי הקיבוץ.
רוב שנותיו בעינת עבד יהושע בחשמליה.
בעינת מצאו יהושע ומרים חברים, במיוחד נקשרו ליעקב וצילה הולצמן, וכן לטובה ליניק. קשרי עבודה נאמנים היו ליהושע עם בן (הלל) בן-יהודה שניהל את ענף החשמל.
בנם של יהושע ומרים – אהרון, גדל והתפתח, הצטיין בלימודיו והיה ספורטאי בולט בענפי הכדור-עף וכדורגל. יהושע התגאה מאד בכשרונותיו והצלחתו של אהרון. יהושע לחץ על אהרון והנהלת החינוך בעינת לשלוח את אהרון ללימודי מקצוע מחוץ לעינת. לחצו נשא פרי והועדה הפדגוגית בעינת הסכימה ללימודי אהרון בבית הספר אורט "טכניקום" בגבעתיים.
בשל התעניינותו של אהרון בכדורגל, אירגן יהושע את מבצע "המנויים" שבו כל חבר או נער שתרם שני ימי עבודה בענפי החקלאות קיבל מנוי שנתי למשחקי הכדורגל של "הפועל" פתח תקוה (משחקי הבית). אהרון התמיד בלימודיו, ורבה היתה גאוות הוריו כאשר גוייס אהרון לצה"ל, סיים בהצלחה קורס טיס ושירת כטייס גם בצבא הקבע.
לזכר יהושע ז"ל, דברים על קברו / בן (הלל) בן-יהודה
עומד אני על קברך, יחד עם בני משפחתך, חבריך וידידיך, כדי לומר לך כמה מלות פרידה.
יחד עברנו כברת דרך ארוכה, יחד חברנו לבנייתו של משק חדש,
יחד נעצנו יתדות ראשונים ויחד טיפחנו בעמל פינה ברקמתה של עינת.
בעמל כפיך ובחריצותך ליווית כל מבנה וכל ענף.
בדייקנות ובשיטתיות ניגשת לכל עבודה. התחלת דבר וגמרת אותו עד הסוף, ללא פשרות וללא מריחות. עברת בעבודך את עינת לאורכה ולרחבה, והטבעת בה את אצבעותיך.
היית ער לנעשה במשק. הכל ידעת, הכל שמעת. אם-כי לא פעם שלחת חיצי ביקורת וספקנות. בדרכך שלך לחמת על מה שהיה נראה לך כאי-צדק של החברה מול הפרט – האיש הקטן, צרכיו ורצונותיו.
היית בריא בגופך ונתת כתף חזקה. במקום שאליו באת זזו הדברים, קמו העמודים וחפצים הורמו למקומם. תמיד חיכינו ליהושע, ויהושע בא תמיד.
היית חובב ספורט מושבע, מתלהב ומלהיב אחרים. כך גם מצאת דרך לליבם של הצעירים, שקיבלו אותך כאפוטרופוס ודואג. ליווית בהתמדה את מאמצי הספורט של עינת, היית תמיד בין המעודדים והממריצים.
אהבתך הגדולה היתה המשפחה, ומכולם את בנך, אהרון. במסירות בלתי רגילה דאגת לחינוכו. היית גאה בהישגיו והיית מרפד את דרכו באשר הלך. כשקיבל כנפיים (סיים קורס טיס בצה"ל), היית המאושר באדם, אך לא הסתרת חרדה עמוקה לשלומו.
בחריצות טפחת את ביתך והפכת אותו לקן-משפחה נקי, מסודר, מוצל ומניב פרי. זו היתה אהבתך הגדולה.
שוב לא ניסחף בויכוח אין-סופי על צדק.
שוב לא נאכל בצוותא דג-מלוח מדי יום שישי בבוקר.
ושוב לא נשמע חריקות נעלי עבודה מצוחצחות.
שנים עבדנו יחד, שנים כימיה של עינת. קשה הפרידה ואין ניחומים למרים, לאהרון ולרעייתו.
רצית לחיות עוד ולרוות נחת מנכדיך.
אך הגורל רצה אחרת …
יהי זכרך ברוך,
שלום לעפרך !