טובה הרגוב

ראיון עם סבתא טובה – של יואב ארגוב, מתוך העבודה, "אני ומשפחתי".
העבודה נעשתה בשנת הבר-מצווה / 1989 בביה"ס "חוף השרון" בשפיים.

– איפה נולדת?
נולדתי בפולניה, במקום קטן בסביבות וולדובה, למשפחת קודנצ'יק בת למשה ושרה-רבקה.
– במה עסק אבא שלך?
אבא עסק במסחר של תבואה.
– כמה אחים היו לך?
היו לי 4 אחיות ואח. כשהייתי בת 8 נפטרה אימי בזמן לידת אחותי, הניה.
לאחר כמה שנים התקשר אבי עם אישה אחרת שהייתה מאד טובה אלינו. הבית היה חם, הייינו עוזרות אחת לשנייה בעבודות הבית. בגיל 14 עברתי לעיר ורשה וגרתי אצל קרובי משפחה חשוכי ילדים. הייתה להם חנות פרחים וממתקים הם היו מאד עשירים ואני עזרתי להם בחנות.
– מתי הגעת להכשרה?
בגיל 19, רוב הצעירים בגילי חברי וחברותי ביקשו אותי לבוא איתם למרות שקרוביי התנגדו שאעזוב אותם. הגעתי בסוף להכשרה באזור וורבר. חמש שנים הייתי שם.
– מה קרה לשאר בני המשפחה?
הורי ואחיותיי ניספו בשואה וכן הרבה קרובים שלי. אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר הייתי בגבעת השלושה, הפתיעו אותי בתחילה אחותי הניה ואח"כ אחי יוסף שניצלו ועלו לא"י. ההתרגשות שלי מכך שהם נשארו בחיים הייתה רבה. פגישות אלו זכורות לי עד היום.
– באיזו שנה עלית לארץ ומתי התחתנתם, את וסבא?
אני עליתי ארצה בשנת 1939. מיד שבאתי ארצה הגעתי לקיבוץ גבעת השלושה שם כבר סבא היה ותיק, הקשר נוצר ביננו מיד. אחרי תקופה קצרה התחתנו בחתונה צנועה ועם כיבוד קל. שם גם נולדו שלושת הילדים שלנו ראובן הבכור, דורית האמצעית ומשה אבא שלך, הצעיר. גידול הילדים בקיבוץ זכור לי כחוויה קשה, עבדנו הרבה. אני עבדתי באדמת "נזלה" (שטחי החקלאות של "הגבעה" ע"י ראש העין) בעבודות חקלאיות שעות רבות, אסור היה לי לבקר בבית הילדים.
– מתי עברתם לעינת?
לעינת עברנו בשנת 1954. סבא שלך היה בין הראשונים שהגיעו למקום, אז לא היה עוד שום דבר, לא בתים ולא עצים.
– למה עברתם לבת ים?
שנים רבות אני לא הייתי בטוחה שהקיבוץ הוא המקום בו אני רוצה לחיות, אך סבא לא רצה לעזוב. אני רציתי להיות אחראית לאוכל ולצרכיו . בשנת 1970, כשעזב אחרון ילדינו את הקיבוץ, הסכים גם סבא אברהם ועזבנו

* * *
בשנים האחרונות סבתא חזרה לקיבוץ כתושבת. היחסים שלי עם סבתא היו טובים.
היא טיפלה בי ודאגה לי. אני אהבתי לישון אצלה והיא אהבה לארח אותי. בזמן האחרון סבתא מאוד הזדקנה וחלתה ולכן עברה לבית דובדבני – בית אבות בעינת.
יהי זכרה ברוך.