אילן מהרם

כמו מכת ברק אכזרית, חדה, פגעה בכולנו הידיעה הנוראה מכל, הידיעה הבלתי נתפסת שפתיל חייך הקצרים, אילן, נגדע לנצח.
אילן בשיא לבלובו, שלבו עצר מלפעום, והוא מוטל חסר חיים רחוק מעבר לאוקיינוס.
רבקה ושמוליק יקרים, הורים שכולים, הורים מנופצים לרסיסים, עכשיו אילן כל-כך קרוב וכל-כך רחוק. אילן שלכם, יקירכם אשר אהבתם, טמון כאן ברגבי עפרה של עינת.
והלב צורח לעוד מגע אחד, לעוד חיבוק, לעוד מבט, ויש רק חידלון וכאב ועצב וחוסר אונים שאי-אפשר להכיל אותם, והבכי שמציף והחנק בגרון. ואת, רבקה, אמרת אתמול בלילה: ילד שלי מסכן, אתה כל-כך לבד, כל-כך רחוק וכבר מדברים בך בלשון עבר, וכבר זוכרים אותך, וכבר מתרפקים עליך.
ילד שכולו עיניים, עם צבע מיוחד ומבט שהוא רק שלך, מנומס וטוב לב. והגוף מתכווץ והברכיים פקות למראה ולתחושת אחים שמתייפחים על אחיהם היקר שכבר לא יחבקו. אחים, ילדים שחרדים להוריהם, שחרדים לנשמתם, משפחה שלעולם כבר לא תהיה מה שהייתה לפני. העולם מתחיל ספירה חדשה – כואבת, דומעת, וכל התוכניות, וכל החלומות, וכל מה שהיה יכול להיות, כבר לא יהיה אף פעם. וכל ההחמצות מכות כמו מיליון תופים ואי אפשר להפסיק למנות. וכבר אתה אילן, לא עוזב אותם אפילו לשניה אחת.
לאף אחד בעולם אין מילים לנחם אותכם , רבקה ושמוליק, פיני ואיילת, טל ואיתן.
אף אחד בעולם לא יכול לקחת ממך, אדווה, את הנורא מכל. ללוות את אהובך בחזרה אל משפחתו, והוא בארון המתים.
ושחר ועודד ואחיינים אוהבים שאיבדתם גיס ודוד אהוב.
הייתי בבית של פיני ושחר, חבקתי שני גוזלים עם דמעות גדולות שבכו אותך אילן, שהתייפחו עם אבא ואמא שלהם באהבה ענקית ותמימה.
והייתי אתנו, עם החברים הרבים שלכם רבקה ושמוליק, עם הידידים הקרובים שלך אילן, עם "האחים" שלך שגדלו אתך בבית הילדים, בבית הספר ובעבודה. עם "האחים" שלך שאספת לאורך כל שנות חייך הקצרות. והייתי עם חברה שלמה שצער בלתי נתפס מחבר אותה והטלפונים עובדים שעות נוספות ורוצים לזכור את כולם, ושכולם יבואו ושכולם ידעו.
משפחה יקרה,
גידלתם ילד שטעם מהכל. ילד יפה שידע שמחה ועצב, וקושי, והרבה מאבקים. גידלתם ילד שהיה חתיך ואהוב, שהיו לו הרבה סודות. גידלתם ילד שעכשיו אתם צריכים לחיות איתו מת,
וכמה שלא נצרח שזה לא צודק, לנצח תחייכנה עיניו.
בתמונות בלוח השנה כבר כתוב: "חורף", אבל הגשם לא בא, ואולי כי לא הפסקנו לבכות כבר שנה ארוכה והים מלוח.
וטל חיבק אותי ואמר: הצטרפנו למשפחת השכול.
ופיני ביקש שאני אספיד אותך, אילן, ואני שאלתי את רבקה: מה תעשי בלילה, והלל וסוניה אמרו אנחנו כבר יודעים.
ואני חוזרת ואומרת, אני לא יודעת לנחם הורים שכולים, ואחים שכולים, וחברים שאבדו את הטוב והיקר, אני יודעת שאתם זקוקים לכל האהבה, החמלה והחסד שבעולם.
נוח על משכבך וינעמו לך רגבי עפרה של עינת.
רגבי עפרה של עינת, שאבא שלך, ואתה, והאחים שלך, עבדו אותה באהבה רבה, שנים ארוכות.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.