הנס שוּל

הבאנו לקבורות את הנס שול ז"ל.
שול עלה ארצה מגרמניה הנאצית ב – 1933 עם עליית היטלר לשלטון. הוא היה אז בן 26. הוריו ומשפחתו – אם אחות ואח, אבא ואחים חורגים הצליחו אף הם לצאת את גרמניה ולהגיע לדרום-אמריקה.
המשפחה כולה היתה רחוקה מציונות ואפילו מיהדות.
עיסוקה – בית מסחר לנעלים בעיירה קטנה במערבה של גרמניה. שול כאילו נולד בענף ההנעלה. צמח וגדל בו. בגיל צעיר הוא נשלח ללמוד בבית הספר הידוע לתעשיית הנעליים בעיר פורמסנס שבגרמניה. מכון התקנים הגרמני קיים בה. יש בה מרכז לציוד של תעשיית הנעליים ומתקיימים בה ירידים בינלאומיים אחת לשלוש שנים בשטח ההנעלה. (לתערוכות אלו באים אלפים מכל העולם וגם מעינת אנו נוסעים אליהם).
בסיום לימודיו בבית הספר מילא שול תפקיד במפעל גדול לנעליים באזור עד שנאלץ לעזוב את גרמניה.
כשמונה שנים, מ 1933 ועד 1941 התגורר שול בתל-אביב. התקשה בתקופה זו למצוא תעסוקה בענף הנעליים שנמצא שנים רבות במשבר.
היו אלו שנים קשות לשול. בנוסף לחוסר העבודה העיק עליו המעבר הפתאומי מאורח חיים "ייקי" מסודר, על כל הגינונים שבו, שפה חדשה שאינה שפת אם, מעבר מהווי חיים גרמניים בהם חי 26 שנה לאורח חיים לגמרי שונה, מציאות של תל-אביב דאז.
באותה תקופה פגש בברטה. הם נישאו, נולד עמוס.
בהליכה לקיבוץ ראו שול וברטה מפלט מהמצוקה, מצאו בו בית בטוח. נאחזו בקיבוץ והיכו שורשים. משנת 1941 הם בקיבוץ – הגיעו לגבעת השלושה ועמוס התינוק בן שבעה חודשים איתם.
בית החרושת לנעליים בגבעת השלושה שימש גורם לבואם ולקליטתם בו. שנתיים עבד שול בבית החרושת בייצור, אח"כ עבר לאדמניסטרציה, מחסנאות, אריזה, רישום וכד'.
למעלה מ – 40 שנה חי שול בקיבוץ – בגבעת השלושה ובעינת. מתמיד כל השנים בענף הנעליים וממלא מדי פעם בנאמנות תורנויות בקבוץ: שמירה, טיפול בדוד הקיטור – עבודה בה התמחה ושימש בה לעיתים כעוזר אגב מילוי עבודתו במפעל.
שול היה יסודי ודייקן בכל אשר עשה. סבל סבל פיסי ממש מגילוי אי סדר בו היה נתקל. איש טוב באופיו, נוח לבריות, מוכן לעזור ככל יכולתו, לא ידע לסרב. הקפיד לא להטריד, לא להכביד על הזולת. היה איש משפחה טוב, שכן טוב, חבר טוב לכל הקרובים לו. ידע לטפח יחסי רעות וחברות, כן ואמיתי בהליכותיו, תגובותיו בציבור בעיתות משבר בארץ, פוליטי או מדיני, גילו גם רגשי פחד אישיים לנוכח העלול לקרות.
היה ביקורתי לתופעות שונות בחיי הקיבוץ, מבטא עצמו ללא כחל ושרק. מאידך – גילה את הנאתו מהישגים בחיינו. שמח בחגי הקיבוץ ושיתף עצמו בהם כל עת שנתבקש. בהופעותיו גרם הנאה לציבור כולו.
ברטה ז"ל נפטרה 6 שנים לפניו. עתה שוב התאחדו שול וברטה והם נחים בשלווה בבית העולמים בעינת, בה חיו ועבדו עשרות שנים.
לבנים – לעמוס ונדב, למשפחות, לקרובים, לידידים ולנו עצמנו – נמצא ניחומים בהמשך החיים, בהמשך הדרך והמעשה. נוחו בשלום הנס וברטה, ימתקו לכם רגבי עפר המולדת.
יהי זכרם ברוך.