שלמה תבור

כ' חשון תרפ"א - 01/11/1920

י"ח סיוון תש"ע - 31/05/2010

שלמה תבור

תולדות חיים

דברים שסיפר שלמה לנכדתו הילה רייכמן, בתם של ליאורה(תבור) ושלמה רייכמן ולנכדו נועם זינגר, בנם של עפרי תבור ומיכאל זינגר.
מתוך עבודות השורשים שנכתבו בבית החינוך הקיבוצי, אורט חוף השרון , בשנים: 1984-85 // 1989-90


נולדתי בסלוניקי למשפחה מסורתית. אבי היה סוחר בפירות יבשים. נולדתי כבן שני במשפחה לאחר אחותי אלגרה, אך אני הייתי הבן הבכור. אחריי נולדה ביוון אחותי סניורה.
כשהייתי בן 3 עלתה משפחתי ארצה. בתקופה זו עלו לארץ, רבים מיהודי סלוניקי. גרנו ביפו ואחר כך עברנו לתל אביב. אבי עסק במסחר בפירות יבשים גם בארץ.
בארץ המשפחה התרחבה: היינו, ארבעה אחים ושלוש אחיות. למדתי לקרוא ב"חדר", המלמד היה תימני. הוא הושיב הרבה ילדים קטנים מסביב לספר אחד, וכך למדנו לקרוא מכל צד שהוא. למדנו רק תורה. בכיתה ב' עברתי ללמוד בביה"ס היסודי "אליאנס". שם למדתי ארבע שפות – עברית, ערבית, צרפתית ואנגלית. עם סיום כיתה ח' עברתי ללמוד בבית ספר תיכון למסחר.
מכיתה ג' הייתי חבר בתנועת הנוער "המכבי הצעיר". ב- 1937 התגייסתי ל- אצ"ל (ארגון צבאי לוחם), שהיה ארגון מחתרתי, שם הייתי איש מודיעין ובהמשך מדריך נשק. את האימונים ערכנו בעקרון, בה עבדתי גם בפרדסים.
ב – 1940נפלה רשימת אנשים לידי האנגלים, ושמי היה רשום בה, בגלל מלשין. אחד המדריכים שלנו נחשד בכך. בד"כ קיבלנו הודעות על עוצר וחיפושים צפויים ואז היינו "נעלמים". באחד החיפושים שנערכו ע"י האנגלים, התחבאתי עם חבר בחנות של אבי, שמענו כלי רכב וקולות אנשים ופחדנו שניתפס. לאחר מכן שמענו משכן שחיפשו אותנו בדירות שמעל החנות והבנו שניצלנו בנס.
לאחר פירוק אצ"ל ב – 1948 התנדבתי לצ"הל ויצאתי לקורס מכ"ים. לא עברתי טירונות כי הייתי פעיל באצ"ל. נשארתי להדריך בביה"ס להדרכה עד שחרורי ב 1949.
ב – 1947 התחתנתי עם בתיה. ב – 1948 נולדה ליאורה ו ב- 1951 נולדה עפרה. אחרי השחרור חזרתי לעבוד בחנות של אבי.
את שירותי במילואים עשיתי בפלוגה מסייעת. ב- 1956 השתתפתי ב"מבצע קדש". נלחמתי בגזרת אבו עגילה.
ב – 1958 עברנו לגור ברמת גן. ב- 1961 עברנו לעינת במסגרת התנועה. "מהעיר אל הכפר".
ב -1962 נולדה עינת. ב – 1965 נולד זיו "המזִ'ינִיק".

בשיח משפחתי עם ליאורה, עפרי וזיו, העלו ה"ילדים" זיכרונות נוספים מתולדות המשפחה.
אבא אהב לשמוע ולספר את סיפורי התנ"ך. בעינת אבא נעשה "קיבוצניק" לכול דבר. התחבר לצעירים.
עבד בלול עם שטריקר. שנים רבות עבד באינסטלציה ונעשה מומחה בתחום. הוא החליף דודי נפט לדודי חשמל.
היה אחראי בניין בניית שכונת החיילים ובתי הנעורים. אבא עבד גם כשנתיים במחסן הפרודוקטים. השתתף בפרוייקט התקנת קווי טלפונים לחברים.
הוא אהב לשיר בלאדינו, בכלל אהבו לשיר במשפחה. אבא אהב לבשל. גידל פלפלים בגינה ואהב אוכל טוב – בלי שום.
יהי זכרו ברוך.

שלמה תבור עם נכדיו- גלעד ונילי. מאחור הילד דגן – 1983

חפירת תשתיות הטלפון בעינת – 1981
מימין לשמאל: עודד גולן, שלמה תבור, רפי עשת

שלמה ובתיה נישאים -1947

אבא שלי / עפרה תבור

לפני שנים רבות, עלה איש צעיר, יפה להפליא, על אופניו ונסע לרחוב אלנבי, פינת גרוזנברג למוכר הספרים המשומשים. הוא קנה את ארבעת הכרכים של כתבי חיים נחמן ביאליק והביא אותם לבנותיו הקטנות. האיש הזה היית אתה, אבא שלי.
מאז קראת לפנינו מתוך הכרך "ויהי היום" את אגדות שלמה המלך ואנו ישבנו על ברכיך והקשבנו. כמעט ידענו בעל-פה כל סיפור. לימים ישבו על ברכיך גם עינתי וזיו והקשיבו כמונו. אבא צעיר ויפה ומחבק ומנשק, (לא אבא רגיל).
לאמא קראת "בַּש" ואהבת וחיבקת ונישקת אותה לעינינו. אבא ואמא שלנו, שתבדל לחיים ארוכים, נהגתם לקחת אותנו בשבתות לטיולים, לפיקניקים על שפת הירקון, לשיט בסירת משוטים, ב"שבע תחנות", בדרך כלל בחברתם של שמוליק יקר, חברך הטוב ובני דודינו יונה ורוני.
* חזרנו הבייתה ברגל. כשעייפנו, אחת מאיתנו הייתה תמיד על כתפיך. את כל אלה ליווית עם המצלמה, ולנו נשארו תמונות מאז למזכרת עולם.
בשבתות קרירות יותר לקחת אותנו למוזיאון האמנות שהיה ברחוב רוטשילד בתל אביב, להיכרות ראשונה עם יצירות אמנות.
כשראינו פסל של גבר עירום, אמרת שזה בסדר, זאת אמנות. זוכרת נסיעות ברחבי תל אביב, על האופניים. ליאור מלפנים ואני על ה"סַּבָּל" מאחור.
כשהגענו לעינת, התגאיתי מאוד באבא שלי, בך. יפה ונחמד, מחבק בחיוך ענקי וצוחק אל כולם. גם החברות שלי אהבו אותך.
הייתי גאה כשיצאת כמלווה בטיול שלנו לגליל המערבי, בכיתה ו'. בגן האם בחיפה, ישבת ולימדת אותנו שיר אינדיאני "וִימֶנֶה וִימֶנֶה", שיר ששרים אותו עד היום, גם בני המשפחה הצעירים. לימים נולד בני, נועם, והיית סבא נהדר. יום-יום לקחת אותו על הטרקטור האדום לצפות ברכבת, לבקר בלול לראות מה חדש בשדות, בואדי, לנסוע איתו לכל החברים ולהיות איתו, סבא אוהב.
הפעם הראשונה שבכית מאז ילדותך, הייתה כשנועם נעלם לך לפתע בטיול במבצר אנטיפטרוס. כאשר בישרו לך שהילד בסדר והוא בבית, פרצת בבכי. מאז יכולת כבר לבכות ברגעי צער. היית איתנו ועזרת במילה טובה, בצביעה, בהתקנת מדף ובתיקון ברז מקולקל. ידי זהב היו לך.
והיית גם אמן – צלם. הבית מלא בתצלומים שצילמת ופיתחת.
כשזקנת וכהו עיניך, עדיין נשארת באופטימיות שלך, אוהב, מחבק ומנשק. אהוב על כולם, ילדים, נכדים, נינים והמון חברים.
אוהבת אותך מאוד, אבא. ידעת זאת . אמרנו זאת זה לזו. ואתגעגע. בחרתי עבורך שיר מאת ביאליק שאותו אהבת לקרוא: "יהי חלקי עימכם".
נראה לי ששיר זה מתאים לך. איש ענו וצנוע וטוב לב. וחכם, חכם מאוד.
באהבה – עפרי.

יהי חלקי עמכם / ח.נ. ביאליק

משפחת תבור – תחילת שנות האלפיים / זיו, שלמה, בתיה, ליאורה, עינת ועפרי

צפירה זינגר, אהרון תמיר ושלמה תבור- עובדי הסופרמרקט בעינת – 1990