שלמה שמידקו

שלמה שמידקו נולד ב-4 בינואר 1917 בכפר נגורקי, פולין.
מוצאה של משפחת אימו- שיינה-אטקה (יידיש- יפה-אסתר) לבית קון (כהן), היה מהעיר קולנו, פולין. משפחתו של אביו- אברהם-אריה מוצאה מקייב, אוקראינה.
אברהם שמידקו ואביו אשר, היו נפחים במקצועם והתמחו בפרזול סוסים וייצור חישוקי ברזל לעגלות, מזחלות וכלים חקלאיים שונים. שלא כמקובל באותם שנים, גם סבתו של שלמה, סלובה שמידקו, סייעה לפרנסת המשפחה. מידי שנה, היא חכרה שטחי אדמה מהפריץ המקומי, והעסיקה פועלות בעיבוד האדמות וגידול ירקות שונים.
שנתיים לפני שלמה נולדה אחותו הבכורה- חנה. אחריו נולדו למשפחה 4 ילדים נוספים: חיים-יצחק; לאה-צילה; דב ומשה ז"ל.
כשהיה בן חמש, החל שלמה ללמוד ב"חדר" בקולנו והתגורר זמן מה בבית סבו וסבתו- הורי אימו. כשנתיים לאחר מכן, עברה המשפחה מנגורקי לעיירה פיונטניצה הסמוכה לעיר לומז'ה, ובהתאם לחוק הפולני, היה על שלמה להתחיל ללמוד בבי"ס כללי.
שלמה חזר לבית הוריו. בשעות הבוקר למד בביה"ס היסודי הכללי, ומשעות הצהרים ועד הערב, למד ב"חדר" חומש רש"י ופרקי גמרא.
בשנה באחרונה בביה"ס הכללי, היה שלמה התלמיד היהודי היחיד בכיתה של 50 ילדים. לאחר שהוכרז כתלמיד המצטיין של השכבה, נפל בחלקו הכבוד לדקלם בטכס הסיום את הפואמה "אביהם של מוכי הדבר" מאת יוליוש סלוביצקי" (אחד המשוררים הלאומיים של פולין). חלק מהתלמידים (והוריהם) התרעמו על כך שהילד היהודי ידקלם סולו באירוע הסיום יצירה מאת המשורר "שלהם", אולם מנהל בית הספר גיבה את שלמה שעמד באתגר בכבוד.
לאור הצטיינותו בביה"ס היסודי, היה שלמה זכאי למלגת לימודים בתיכון, אולם מאחר והלימודים בתיכון התקיימו גם בשבתות, הוריו של שלמה התנגדו למהלך. משכך, המשיך שלמה ללמוד בנעוריו ב"תלמוד תורה", ולאחר מכן, למד תקופה קצרה בישיבה בלומז'ה.
בשנת 1929 הקימו שליחי תנועת ה"חלוץ" סניף בפיונטניצה ולצידו, סניף של תנועת "החלוץ הצעיר" שריכז את בני הנוער. שלמה הצטרף ל"חלוץ הצעיר" וכוח השכנוע שלו, אף משך בני נוער נוספים לסניף.
ככל שמעורבותו של שלמה ב"חלוץ הצעיר" העמיקה, כך הלך וקטן הזמן שהקדיש ללימודים בישיבה.
כשמלאו לו 18 שנים, עבר שלמה ל"חלוץ" מתוך כוונה ברורה- לצאת להכשרה ולאחריה, לעלות לארץ ישראל בהקדם הניתן ולסייע בבניית המולדת המתחדשת.
בחודש מאי 1935 יצא שלמה להכשרת "גרוכוב- ורשה", אשר כללה מספר "פלוגות". הפלוגה ששלמה סופח אליה, כללה כ-50 גברים ו-5 נשים שנשלחו לעבוד בבית חרושת לייצור פסי ברזל למסילות רכבת.
העבודה כללה פריקת פסולת הברזל שהגיעה למפעל בקרונות משא, כתישת ושבירת גרוטאות הברזל, שינוען לכבשנים ויציקת הברזל המותך לתבניות. שלמה הגדיר בזיכרונותיו את העבודה במקום הנ"ל כ"גיהינום". לאחר כמה חודשים, פשט המפעל את הרגל ושלמה וחבריו עברו לחוות הכשרה בעיר פולטוסק, שם הכיר שלמה את שרה גולדברג שהגיעה להכשרה מהעיר קילצה והשניים הפכו לזוג.
בשנת 1938, קיבל שלמה צו גיוס לצבא הפולני. לאחר שהתייצב בלשכת הגיוס בלומז'ה, ביקש שלמה וקיבל דחיית שירות של שנה.
מאחר וסרטיפיקטים (אישורי עלייה) לא היו בנמצא, החליטה תנועת "החלוץ" להעלות לארץ עולים רבים ככל הניתן בעליה בלתי ליגאלית.
שלמה נפרד מהוריו ומחברתו שרה ויצא למסע לארץ שכלל תחילה נסיעה ברכבת מוורשה דרך צ'כיה ואוסטריה לוונציה ומשם לברינדיזי, ובהמשך, הפלגה לארץ (בשתי ספינות). אור ליום ה-1.5.1939 הגיע שלמה לחוף הנכסף של ארץ ישראל.
לאחר התארגנות קצרה במושב רשפון הוסעו שלמה וכמה עולים נוספים לרמת הכובש שהוקמה זה מקרוב בקרבת ואדי יפו (יובל של נחל פולג) ובין שלושה כפרים ערביים: קלקיליה, טירה ומיסקי.
שלמה תיאר בזיכרונותיו את רמת הכובש של הימים ההם כך:
"המחנה היה מוקף גדר תיל מכל צדדיו. לקיבוץ היה שטח אדמה מצומצם, העיקר היה לדחוק רגל בשרון".
שלמה שובץ לעבודה בפרדסים של המשק הצעיר ועיקר עבודתו היה לחפור תעלות השקיה שבוצעה בגרביטציה. במקביל, הצטרפו החברים החדשים לתורנויות השמירה שבוצעה 24/7 בעמדות הגנה שנבנו מסביב לקיבוץ.
ביום 1.9.1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. באותו היום ממש, הגיעה לארץ אחרי מסע ממושך אניית המעפילים "טייגר היל" אשר הועלתה בצעד הפגנתי על שרטון מול חופי תל אביב. רוב העולים שהיו על האנייה חמקו לחוף והתערבבו בקהל המקומי. בין עולי ה"טייגר היל" היתה גם שרה גולדברג שהגיעה במהרה לרמת הכובש והתאחדה עם שלמה. זמן קצר לאחר מכן, נישאו שרה ושלמה ועברו לגור ב"אוהל משפחה".
בחודש יולי 1941 קיבל שלמה מכתב אחרון מהוריו בפיונטניצה, ורק לאחר המלחמה, התברר כי כל בני המשפחה- למעט האחות הבכורה חנה (שעלתה לארץ באמצע שנות ה-30), נרצחו כולם.
בנובמבר 1941 נולד לשלמה ולשרה בנם הבכור- אמנון. שלוש שנים לאחר מכן, נולד הבן השני- נחשון.
זמן מה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצטרף שלמה למשטרת הישובים העבריים P.S.J ולאחר סיום מלחמת העולם, לקח על עצמו את תפקיד "מפקד יחידת הנוטרים" של רמת הכובש. מעת לעת היה שלמה יוצא עם אנשי הפלמ"ח לאימונים.

ב-1947 נולד בן שלישי למשפחה. באותה עת, כבר ידעו שלמה ושרה על האסון שפקד את בני משפחותיהם שנותרו בפולין, ומשכך, התינוק החדש נקרא ישעיהו- ע"ש אביה של שרה.