רבקה שמיר (שבתאי)

לפני שאדבר על אמא ואל אמא, אני רוצה להודות בשם המשפחה לכל מי שטרח ובא ללוות את אמא בדרכה האחרונה ולחלוק לה את הכבוד האחרון.
אמי, רבקה, נולדה לפני 82 שנים בגבעת השלושה הישנה, לא רחוק מפה.
כשהיתה בת 4 חודשים בלבד, בחודש יולי 1942 נענה אביה- סבא משה ז"ל לקריאה לאנשי הישוב בארץ ישראל, והתגייס לצבא הבריטי, בו שירת 4 שנים.
אמא גדלה בקיבוץ גבעת השלושה ובגיל 11- בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, עזבה המשפחה את "הגבעה" ועברה לקיבוץ עינת. אמא היתה ילדה ונערה עצמאית, דעתנית ובעלת חוש צדק מפותח.
אמא החליטה לקחת את גורלה בידיה, ומאחר והאמינה כבר מגיל צעיר במשפט של יאנוש קורצ'ק – "הדואג לדורות מחנך אנשים", היא החליטה ללמוד הוראה. עוד במהלך שירותה בצבא, אמא סיכמה עם ה"שלטונות", שהקיבוץ יממן את לימודי ההוראה, ואמא מצידה תתחייב להמשיך להיות חברת קיבוץ ולעבוד כמורה 3 שנים לפחות.
אמא היתה במשך כל חייה חרוצה, יסודית ושקדנית. דחיינות ושטחיות, היו מבחינתה תכונות לא ראויות. בהתאם לכך, כבר בשנה השניה לשירותה הצבאי, אמא התחילה ללמוד בסמינר "לוינסקי" במסגרת לימודי ערב.
לאחר שהשלימה את לימודיה, עבדה אמא כמורה בקיבוץ.
אמא היתה אשה חכמה, חדה כתער, אוטודידקטית מהמעלה הראשונה ובעלת ידע כללי עצום באין ספור תחומים. היא היתה אוספת רסיסים של מידע או נתונים, מבינה ומרכיבה מהר מאוד את התמונה הכוללת.
את הידע המדהים שלה בתחומים רבים, אמא רכשה בעיקר מקריאת ספרים, אותם היא התחילה לרכוש מיד לאחר שהתקבלה בגיל 18 לחברות בקיבוץ. הנוהג הזה- לרכוש ספרים, ליווה אותה כל חייה.
אמא אהבה ספרות יפה, את הספרים של מאיר שלו, עמוס עוז, סמי מיכאל ואחרים, וכן אהבה יצירות של סופרים זרים. אמא אהבה גם ספרי שירה: שירי רחל, לאה גולדברג, נתן אלתרמן ועוד, אהבה ביוגרפיות, בעיקר של דמויות "מהדור שלה", אבל לא רק. אתמול למשל ראיתי בספריה העשירה של אמא ספר על קורות חייו של לאונרדו דה' וינצ'י, יש גם ספר על צ'רצ'יל ועוד ועוד. אמא גם אהבה ספרי עיון ואלבומים, בעיקר בנושאי טבע, צמחים וציפורים- תחומים שאהבה ותמיד היו קרובים לליבה.
אמא היתה כל חייה אשה צנועה, דברים חומריים כגון נעלים ובגדים יקרים, תכשיטים וכיו"ב לא עניינו אותה ולא דיברו אליה. לפעמים, שמעתי אותה אומרת שמי שמחפש את הדברים החומריים, לא אחת הוא אדם שטחי.
אמא גם היתה אשה הגונה וישרה כסרגל. היא מעולם לא תחמנה, לא קיצרה את הדרך ולא עיגלה פינות. משפט שזכור לי עוד מאז הייתי ילד היה: אם אתה רוצה לישון בשקט, תתנהג ביושר ותהיה בן אדם- חד וחלק. אמא סלדה משרירות לב, מאנשים רעים ומהתעמרות בחלשים ועשתה כל חייה כל שיכלה ע"מ לסייע למי שנזקק- מקטן ועד גדול, מילד ועד סב.
אמא ואבא שהכירו בקיבוץ עינת כילדים לפני 71 שנים ולמדו באותה הכיתה, הפכו לזוג ונישאו, הזוג הפך למשולש, אחר כך למרובע ובהמשך- למחומש. אמא תמיד היתה הציר המרכזי של הבית, האבן הראשה, וניהלה את הכל ביד רמה.
בשנים שאבא "חרך" את השמים, בהתחלה בחיל האויר ואחר כך- ב"אל על", היתה לנו בבית ממשלה של אישה אחת, אמא עשתה את הכל. היא היתה שרת הרווחה שלנו, שרת הבריאות, שרת התיירות וכמובן- גם שרת החינוך.
אם הזכרתי את התואר "שרת התיירות", אמא אהבה מאוד לטייל בארץ, בעיקר בעונות החורף והאביב, היא היתה מתמוגגת מנחלים זורמים, מציפורים ובעיקר מהפריחה של פרחי הבר, שידעה לזהות את כולם.
השנים חלפו, והגיעו הנכדים, 9 במספר. כשנעה נולדה ואבא היה בחו"ל, אמא שלא ידעה את נפשה מרוב שמחה, עלתה על אוטובוס לחיפה ומיהרה להכיר את נכדתה החדשה. בכל הנוגע לנכדיה, זה היה פשוט סיפור אהבה הדדי בינם לבינה. אמא עזרה, טיפלה, בישלה, טיילה, הקריאה ספרים, שיחקה משחקי קופסא על המרבד, הלכה להצגות ולסרטים, ועוד ועוד. לפעמים, אחרי ארוחה משפחתית, כשכולם היו פורשים לסלון, סבתא היתה נשארת בפינת האוכל עם אחד הנכדים או הנכדות ל"שיחת נפש".
הסתקרנתי, ושאלתי פעם את נעה – על מה דיברתם? התשובה שקיבלתי היתה: "מה שדיברתי עם סבתא, נשאר ביני ובין סבתא". ניסיתי לגשש מכיוון אחר: "היא עזרה לך?"- שאלתי, התשובה היתה: "כן, סבתא חכמה, ויש לה רעיונות טובים". אין ספק, זה היה קשר רב דורי מהמעלה הראשונה.
ברור שהפרטנר לשיחת הנפש אהב גם את העצות הטובות וגם את תשומת הלב. אמא, עם מי עכשיו יקיימו הנכדים את שיחות הנפש ?
לפני כ- 15 שנים אבא פרש מטיסה והוא ואמא התחילו לבלוע את החיים ב"ביסים" גדולים. רשימה חלקית: הרצאות במרכז הרפורמי, הרצאות במכון אבשלום, קונצרטים, סרטים, מנוי לקאמרי, טיולים בארץ- לפעמים רק עם אבא, לפעמים עם חברים ולעיתים- עם הקבוצה של נאוה. אמא ואבא אירחו, התארחו וגם ראו בשנים ההן עולם: היו בקובה, ביפן, בדרום אפריקה, בניו זילנד ועוד. אמא סיכמה את התקופה היפה הזו באמירה: "יש לי נחת מהכל, ואני לא צריכה דבר".
ואז לפני כחמש שנים, אובחנה המחלה הארורה. כאן המקום להגיד מילה לאבא שלנו- אבא, ידעתי תמיד שאתה "מנטש", אבל אתה הרבה יותר מזה- אתה בעיניי גיבור על, לא פחות. טיפלת ודאגת לאמא באהבה, בחמלה ובמסירות אין סופית, ובמקביל, החזקת את הבית לבד. מעולם לא התלוננת, לא ריחמת על עצמך, לא בקשת עזרה, ושידרת את המסר: עכשיו זה התפקיד שלי על פני האדמה, ואני אעשה כל, אבל את כל מה שצריך.
לפני שלושה ימים, כשאמא כבר לא היתה בהכרה, היינו ליד מיטתה. כאשר אבא ראה שעור ידיה של אמא יבש, הוא פשוט לקח קרם ומרח על ידיה. אחר כך, אבא לקח את המסרק האדום של אמא וסירק אותה, זה היה מעשה אצילי של חסד אחרון.
אמא נולדה לפני 82 שנים בגבעת השלושה הישנה, לא רחוק מפה. היום, אנו נפרדים ממך אמא, כאן באדמת החמרה האדומה של השרון, אזור אותו אהבת ובו התגוררת רוב חייך.
אני יודע ומתנחם שבכל אחד מאיתנו- שלושת ילדיך ותשעת נכדייך, יש משהו ממך, הן פיזי והן ערכי, השארת בנו חותם משמעותי אמא.
נוחי בשלום על משכבך. אני מבטיח לך אמא שנמשיך את חיינו לאורך ולאור הערכים שהקנית לנו ונשתדל להיות אנשים טובים, ישרים, חרוצים וצנועים.
תודה על הכל אמא, את היית עבורנו עולם ומלואו.
אוהב אותך ואוהב תמיד.