רבקה גולד (ברבש)

מתוך ראיון עם בתה אלקה מיטב

אמא התחתנה עם אבא כאשר היה לה כבר את הבן עודד, שנולד עוד בתקופה שחייתה בעינת. לאחר מכן אני נולדתי בשנת 1964. אחרי 9 שנים בתאריך 15/4/1973 נולדו התאומות מיכל ותמר. אבי ז"ל דוד נפטר בשנת 2009.
גרנו במושב עין – איילה ליד חוף דור (טנטורה). אמא עסקה בחקלאות. הייתה לנו רפת ואמא ניהלה אותה ועבדה בה. העבודה הייתה קשה, אך אמי אף פעם לא התלוננה ותמיד ראתה את חצי הכוס המלאה.
לאחר תקופה נסגר המשק. אמא החלה לעבוד כמטפלת בגני ילדים. היא תמיד חייכה, צחקה, אהבה לרקוד ולשיר. למרות הקשיים תמיד דאגה לכל בני המשפחה ואהבה את כולם. אבא היה רכז הבטחון של הישוב וגם גבאי בית הכנסת.
אמא העניקה לילדים כל מה שיכלה. לקחה את הילדים לאירועים. בעצמה עסקה בתחביבים כמו ריקודי עם ושירה.
לקחה חלק בארגון ובהשתתפות בערבי שירה במושב.
היינו בקשר עם הסבא יוסף ברבש והסבתא דבורה בעינת. סבא יוסף ביקר אותנו ככל שהיה יכול וגם לקח אותי לקיבוץ בחופשים. זאת כדי להקל על אמי כי זו הייתה תקופה קשה והם רצו לעזור לה בגידולי. ידעתי כי הוא עוסק בשחמט. שהוא מצטיין בכך ומוערך בין חברי עינת. הוא היה נשמה טובה ואהב את כל נכדיו. נעצבתי מאד כשנפטר, כי הייתי קשורה אליו במיוחד, כמובן שגם אהבתי את סבתא דבורה וביקרנו לעיתים בעינת.
לצערנו, החל מגיל 60 חלה התדרדרות במצבה הרפואי של אמא. היא חלתה בסכרת ונאלצה לעבור קטיעת רגלים. כמו כן נאלצה לעבור דיאליזה ונפטרה בגיל 65 בטרם עת עם סבל אינסופי.
בהלוויה שערכנו התנגן ברקע השיר שמאוד אהבה "בוא ואשק לך". כל תושבי המושב באו ללוות את אמא ולחלוק לה כבוד אחרון. החברים מאוד אהבו לראות אותה בנוף המושבי, עם החיוך והאנרגיות השמחות ולמרות כל תלאותיה.
אני בהספדי כתבתי שאת הגיהנום כבר עברת בחיים והכי מגיע לך להגיע לגן עדן למנוחה ולנחלה.
מה שכן, אמא הספיקה להכיר את כל נכדיה ונהנתה מאד מכולם. סה"כ תשעה נכדים שמאוד אהבה ושאהבו אותה. לאחר שנפטרה נוספו למשפחה שמונה נינים, אך לצערי אמא לא זכתה להכירם ולהנות מהם.
לאחר שההורים נפטרו לא רצינו להישאר במושב ולאחרונה מכרנו את המשק.
אזכור תמיד באהבה את אמא, אבא, סבא וסבתא יוסף ודבורה.
יהי זכרם ברוך.