צבי (הירשקה) הגבעתי

כהרף עין חלפו עברו שנתיים מיום הנחת אבן הפינה לישובנו החדש, בשנתיים אלה עלה בידינו להקים ענפי משק מגוונים, וגדולים.
קורת-רוח רבה:  לא פיללנו, שבמהירות כזאת יעלה בידינו לבנות נקודה כזאת. ההיסטוריה של יישובנו החדש אינה מתחילה בשנתיים אלה. ראשיתה בתחילת מאבקנו כשהוצאנו ממנו, ואף יותר מוקדם – ביום 8.9.1950, שבו הכרזנו באסיפה כללית בגבעה, שאיננו רואים אפשרות לבנות את, משקנו החדש במשותף עם חברי הקיבוץ המאוחד.
הרבה עבר עלינו במשך שלוש וחצי השנים, שבענו מרורים.
רצה  הגורל ושני הגופים שהתפלגו החלו לבנות את נקודותיהם מחדש, לכן לא עברה עלינו כוס התרעלה כמו על משק עין חרוד. אנשי הקיבוץ המאוחד בנו להם תיאוריה משונה מאד. הם רצו לדחוק את רגלינו מכל נחלה במשק, הם לא הבינו, כי לא הרי הפילוג הזה בקיבוץ המאוחד, כהרי כל פרשת הקיבוץ אחרת בו.בישיבות המרכז החקלאי ביוני 1951 טענו חברי הקיבוץ המאוחד בגבעה: גבעת השלושה וכל אשר לה, אדמותיה בנאזלה (הן שטח היסודי והן 3200 דונאם, שיקבלנו באותה שנה מהקק"ל) – הכול צריך להשאר נחלת הקיבוץ המאוחד, לְאחֵר אין חלק בגבעה. הקיבוץ המאוחד הוא שבנה את הגבעה, והחברים שעזבו – ילכו להם מהגבעה. אכן לולא עמדנו בפרץ ולולא המאבק שלנו – בשיטתיות, בהתמדה וברציפות – להכרת הצדק האלמנטרי של דרישותינו, שהגבעה שייכת לנו, יוצרי גבעת השלושה ובוניה מימיה הראשונים, כמו לחברי הקיבוץ המאוחד, היו חברי הקיבוץ המאוחד מצליחים לפורר אותנו ולהכניס תריז בחברתנו. אולם התקפותיהם גיבשו עוד יותר את עמדתנו וליכדו את חברתנו ביתר עוז. בשנתיים אלה פעלנו רבות, בעיקר בשטח המשקי.
המיזוג בין חברי גבעת- השלושה לבין חברי רמת-הכובש עלה יפה, כבר מהימים הראשונים שבם התחילו הגופים לחיות יחד. לא היו שום חיכוכים בין החברים, מעתה לא יוכר איש לפי צור מחצבתו, אולם בשטח יש עוד הרבה לפעול. עוד לא השלמנו את מעגל המוסדות הנבחרים, עוד ישנן תעיות ותהיות. אורבת לנו סכנה, שחברים יסתגרו יותר מדי בדירותיהם ויסיחו את דעתם מכל הבעיות שלנו.עלולה להיווצר זרות בין החברים, התרחקות מתפקידים ציבוריים, אדישות לענייני החברה. בשטח המשקי רבו ההשקעות, המרץ והיוזמה. מתפקידנו כעת להשקיע הרבה כוחות בחזית הארגונית- החברתית.