פרלה בוגטין

ביום שלישי בלילה הרגשת מאד לא טוב והועברת לבית חולים. אחרי חצות, בייסורים גדולים ובדומיה עצמת את עיניך לנצח. בשקט, בחשאי, כמו שחיית כך גם הלכת מאיתנו.
בבוקר השכם התבשרנו על מותך.
היום אנו מלווים אותך למנוחה אחרונה. בחודש שבט קר וגשום, נפרדים ממך לנצח בני משפחה וחברים לדרך ארוכה ומופלאה.
פרלה, את היית אשה נהדרת, אחת מאותן נשים החרוצות ביותר שהכרתי בימי חיי. כשאני חושבת עלייך אני מתקשרת תמיד למילותיה של רחל המשוררת:
רק על עצמי לספר ידעתי,/ צר עולמי כעולם נמלה".

הגעת לארץ ישראל לפני יותר מ-60 שנה עם בן זוגך אליעזר. מאז את עובדת נאמנה לארץ, לקיבוץ ומעל לכל אלה למשפחתך.
סבתא כמוך אני מאחלת לכל הנכדים בעולם. כמה שעות סבתא היו לך! אני זוכרת אותך מטפלת במולי, אחר כך ביהלי וכך הולכים ומתרבים נכדייך שיהיו בריאים. ולך יש כוח ומקום לכולם והם נאספים אל ביתך, אל שולחנך, בקביעות, באהבה ואת לא מבקשת תמורה, את פשוט בשבילם ולמענם.
בחייך עם בוגטין יש כל כך הרבה יופי. תמיד צועדים יחד על המדרכה בצעדים קטנים, לא להפריע, ידיים עמוסות, לביתם של אחד מהילדים.
ואת, מקור להרבה שירים שכתב בוגטין, את מקור האושר והכוח בביתכם.

יצחק, הדסה, התייתמתם מאימא שנתנה לכם את כל עולמה.
ימימה, מנחם, נכדים ונינים – היום אתם נפרדים מסבתא מיוחדת במינה.
בוגטין, אבד לך היחד היקר. בית עינת כולו נפרד בצער מאישה אהובה ויקרה.
יהי זכרה ברוך.