פרידה ברסלר

ימים חמים וקשים. האביב המתפרץ בשפע פריחותיו מזמן לנו גם הרבה זֵרִים עצובים.
בימים אלו, בהם אנו זוכרים את מתינו, מתמלאת כוס היגונים גם בצער הפרידה מחברים ותיקים ואהובים.
אתמול בשעות אחר הצהריים עצמת, פרידה, את עינייך לנצח. עיניים ממזריות, מהירות קליטה – הפכו מזמן כבויות.
פרידה, מהחברות הוותיקות ביותר בגבעת השלושה ובעינת. עשית דרך ארוכה מאד בארץ ישראל ובקיבוץ.
דודה פרידה, הבת של הסבתא הגדולה -הספקת להיפרד מכל כך הרבה אנשים, חברים ובני משפחה שהיו כל עולמך.
כל חייך היו קודש למשפחתך. אני זוכרת אותך מטפלת באמא שלך – אשה צדיקה, תמיד לבושה בצניעות ובקפידה, נקיה ומצוחצחת עד יומה האחרון. ואני זוכרת אותך, דודה פרידה של ערה ושל אשל, (ילדיו של האח אריה ז"ל). הם ומשפחותיהם, היו האושר הגדול שלך.
החדר שלך היה תמיד פתוח ומקבל את הילדים ואת הנכדים. את ידעת לתת לכל נכד את תשומת הלב המתאימה לו, את חיית את השמחה ואת העצב שלהם. את היית כתובת להרבה מאד צרכי יום-יום של כל המשפחה.
בצער וביגון נפרדת מרחל ומאריה, אחיך היקר, ואחר כך משמעון ומאשל זכרם לברכה. וכל מכה כזאת פצעה אותך בנפשך ובגופך.
שנים רבות וארוכות עבדת בתנובה. מוקפת בפרחים שכל כך אהבת. ואחר כך, שנים ארוכות במחסן הילדים בעינת ודרך הבגדים הכרת כל ילד. מהקטנים שזה עתה נולדו ועד הבוגרים המתגייסים לצה"ל. אהבת אותם, הבנת אותם, התחברת אליהם.
היה לך כמובן קשר חם ואוהב עם כל המשפחה הענפה של הברסלרים. קרובים מדרגה ראשונה ושניה ושלישית.
היית מצויה ומודעת לכל הדורות במשפחה. משפחת ברסלר נפרדת היום בכאב מדודה פרידה.
אנחנו, חברייך בעינת, נפרדים מחברה ותיקה ויקרה.
אתמול היתה לוויה בעינת, ובת דודה של גלעד סקורקה (סקר) לקחה בה חלק. והיא שואלת אותי: "נירה, איפה כל הוותיקים?"
אמרתי לה: "יקירתי, רבים וטובים שוכנים כאן בבית הקברות של עינת" .
עולמנו השתנה כל כך, הסיפור הגדול שלנו הולך והופך היסטוריה.
כולנו מצווים לזכור, לספר ולשמר את הדור המופלא הזה, שעזב בית ומולדת ובא בנחישות ובאומץ לבנות מולדת חדשה.
הלוואי ונהיה ראויים למפעלם הגדול.
נוחי בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי עפרה של עינת.