פייבל פז
ה' ניסן תרס"ט - 27/03/1909
כ"ז טבת תשמ"ה - 19/01/1985

תולדות חיים
פייבל נולד לראובן וחנה פוזיץ' בעיר לומז'ה בפולין. הוריו היו יהודים שומרי מסורת וציונים. אביו יסד את הסניף הראשון של פועלי ציון בעיר לומז'ה. לפייבל היו אח ואחות. האחות ברנקה – ברוריה הגיעה לישראל. האח הצעיר, ברל, נשאר בפולין והקים משפחה. ברל וכל בני משפחתו נספו בשואה.
פייבל התמחה בנערותו בעבודת נגרות. הצטרף להכשרת "שחריה" שם עסק בחקלאות לקראת עלייתו לארץ. בהכשרה נפגש עם משק'ה והם הפכו לזוג. הם נישאו עוד בפולין וקיבלו סרטיפיקטים לעלייה ארצה. עלו לארץ ב-1930 ושינו את שם משפחתם ל- פז. כשהגיעו לארץ, פייבל ומשקה נשלחו לקיבוץ תל-יוסף ושהו שם כחצי שנה.
החברים בתל-יוסף היו יותר מבוגרים מפייבל ומשק'ה. פייבל אהב את עבודת החקלאות בתל יוסף אבל הסכים לעבור לישוב אחר לפי בקשתה של משק'ה.
הם עברו להכשרת "הכובש" בכפר סבא שם נולד בנם הבכור, איתן, שהיה גם הבן הבכור של קיבוץ רמת הכובש. החברים בקבוצת ההכשרה חיכו לקבל שטח אדמה כדי להקים קיבוץ. זו היתה פלוגת עבודה, הם שכנו קודם באזור פתח-תקוה ב"עמק השֶבָע" (על יד מחנה-יהודה) ועברו לכפר סבא והקימו שם מחנה בשטח של כ-4 דונם.
בעל האדמה הקצה את השטח לחבורת החלוצים כדי שיוכלו לגור בו. ב-1932 עלו החברים לשטח רמת הכובש והקימו את הקיבוץ.
פייבל חלם להיות טרקטוריסט אבל ברמת-הכובש לא הגשים חלום זה. בתחילת ההתיישבות ברמת-הכובש, הילדים שנולדו במחנה ההכשרה עדיין לא עברו לישוב הקבע. ב-1934, כשהיו כבר תשתיות מוכנות לגידול הילדים, הגיעו גם הילדים לשטח רמת הכובש.
פייבל היה מומחה חקלאי, לבקר ולסוסים. הוא היה ממקימי הרפת, בהמשך עבר לעבוד בנגרות, עיסוק אותו למד עוד בחו"ל.
ב-1936 פייבל עזב את רמת-הכובש. הוא רצה לעזור להוריו ואחותו שהגיעו מפולין ב-1936. משק'ה התנגדה לעזיבתו. אבל בני הזוג לא נפרדו, משק'ה נשארה כמעט לבד אבל פייבל היה בא לבקר את משפחתו כל שבוע, רכוב על חמור או על אופניים, או ברגל. ההורים של פייבל גרו בכפר סבא והוא עבד בכפר סבא וסביבתה. הוא הקים להורים בית על מגרש בשטח של דונם. הוא ניסה גם לעסוק בחקלאות. ליד בית ההורים גידל ירקות, קנה עיזים ופרות, עזר להם ולאחותו להתפרנס. ההורים לא רצו לבוא לרמת הכובש . הם לא רצו להיות למעמסה על חברי הקיבוץ ולהיות במעמד של הורים זקנים בקיבוץ. בכפר סבא פייבל עסק גם בעבודות כפועל חקלאי, פועל מקצועי בענף האריזה ונגר מקצועי. העיסוק בנגרות לאריזה היה מבוקש ומשתלם, אבל עונתי, עבודה בחורף בלבד – 6 חודשים בשנה. כמו כן היה פייבל גפיר-נוטר במאורעות 1938 במשטרת היישובים העבריים.
ב-1939 פייבל חזר לקיבוץ רמת הכובש כדי להיות קרוב למשק'ה והבן איתן. במשך השנים נולדו למשקה ופייבל ארבע בנות: נורית ב-1940, יעל ב-1943, יונה ב-1947 וורדה ב-1950. אורח החיים בקיבוץ לא היה אידיאלי עבור פייבל שרצה להיות עצמאי ורצה לעבור למושב. אבל משק'ה לא הסכימה לעזוב את הקיבוץ ופייבל ויתר על שאיפותיו כדי לא לפגוע בחיי המשפחה. לאחר שחזר לרמת הכובש, המשיך פייבל לעבוד בחורף בנגרות אריזה, זו היתה הכנסה כספית טובה לקיבוץ. המשיך לקיים עדר בקר לבשר וכן עבד בנגריה, הכין רהיטים, זה היה מקצועו הראשוני.
כשהחלה מלחמת השחרור והערבים החלו לתקוף את רמת הכובש, כל הילדים והנשים וכמה מלווים עזבו את רמת הכובש לגבעת השלושה. בהגנה על רמת הכובש פייבל היה אחד הלוחמים המפורסמים. נודע כמי שעצר את ההתקפה העירקית וכנופיות טירה הערבית על רמת- הכובש. עקב נסיון כושל של ההגנה לכבוש את טירה, באה התקפת נגד ערבית. פייבל ירה במקלע מהפילבוקס ועצר את ההתקפה על רמת-הכובש.
בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנת 1952 החליטו בני המשפחה לעבור לעינת.
לפני המעבר לעינת, היה צריך לחלק את הרפת בגבעת השלושה בין חברי מפא"י ומפ"ם המפולגים. באותו זמן החליטו להקים גרעין רפת בעינת לפני חלוקת הרפת של גבעת השלושה. פייבל היה מומחה לבקר, גייסו אותו לעמק חפר שיהיה מומחה לבקר בכל הארץ ואז הוא קיבל רכב למרות שהוא לא ידע לנהוג, אבל בני המשפחה נהגו עבורו. הוא היה נוסע בכל הארץ להערכת שווי פרות לשחיטה. גרעין הרפת הראשוני בעינת, הוקם כשפייבל סייר ברפתות בארץ ובחר עגלות ממשקים שונים. באותה עת הוא היה הרפתן של עינת.
השתתף גם בעבודות ההקמה של הרפת, ביצע עבודת נגרות בעצמו אם כי רוב העבודות היו עבודות מתכת. לאחר שהועברו הפרות העגלים והעגלות מגבעת השלושה לעינת, נכנס משה קיפר לניהול הרפת ופייבל עבר לעבוד בפלחה (גידולי שדה).
המעבר לעינת הגשים בחלקו את חלומותיו של פייבל. הוא רצה להיות חקלאי ולעבוד את האדמה. ברמת הכובש לא נתנו לו לעבוד כפלח. בעינת נתנו לו לעבוד כטרקטוריסט. הוא עבד בשדות עינת והשתתף בעבודות חריש בנגב. עשה את כל העבודות שנמנעו ממנו במשך כל השנים ברמת-הכובש. פייבל למד בזמנו החופשי אנגלית. היה בין הבודדים ברמת-הכובש שדיבר היטב ערבית והיה מתרגם שיחות עם השכנים הערבים. בשבילו, הייתה זו אידיאולוגיה, להשתלב במרחב, כולל ליצור קשר עם הערבים. בעינת הקדיש זמן רב ללימוד אנגלית. ערבית הוא למד מדיבורים – ערבית מדוברת בלבד. היה מנהל משא ומתן עם ערבים בתקופת רמת- הכובש. בעינת מלבד העבודה בשדה עבד בנגריית בית הספר. היה הנגר ואיש התחזוקה בנושא מבנים. התעניין בגידול סוסים להנאת הילדים, לרכיבה ולטיפול בסוסים. הקים אורווה וניהל את משק בית הספר.
פייבל ומשק'ה גרו באחד הבתים הראשונים שהוקמו בעינת, בשכונה א', בשכנות עם יונה ואלתר גרנות.
לפיבל היו כמה אירועי לב, אבל הוא לא הכיר בעצמו כחולה, ולא ויתר על כלום. בבוקר שבת אחד, שכנראה הרגיש לא טוב, נסע להיפרד מאחותו ברוריה ואחר כך חזר לעינת, ואז פקד אותו ההתקף הקטלני. הוא נקבר בעינת.
יהי זכרו ברוך.
נכתב על פי שיחת ראיון של צוות הארכיון עם איתן פז