אתר זיכרון - קיבוץ עינת

פועה ווהאל

י"ד אדר תרע"ד - 3/3/1912

א' חשון תשנ"ד - 16/10/1993

תולדות חיים

פועה נולדה בשנת 1912 בעיירה קטנה בפולין, בשם טריסק. הוריה ישראל וטובה ווהאל היו בעלי תחנת קמח.
לפועה היו 6 אחיות. פועה למדה בבית ספר "תרבות", שם דיברו עברית ורוב התלמידים הגיעו ממשפחות ציוניות שחלמו לעלות לארץ ישראל. לאחר שסיימה את לימודיה
בבית הספר, למדה שנתיים נוספות בסמינר למורים וכשסיימה את לימודיה בסמינר, נסעה לעבור הכשרה בקלוסובה ובשנת 1931 עלתה לארץ ישראל. בארץ היא הגיעה לקיבוץ גבעת השלושה. במשך שנתיים עבדה בבית אריזה בפרדס ולאחר מכן בבית הילדים. בשנת 1936 הצליחה פועה לשכנע את אחותה יעל לעלות ארצה. היא התיישבה בקיבוץ אלונים. אמה ויתר אחיותה נספו בשואה.
פועה נישאה לאורי ינובסקי (ינאי). בשנת 1938 נולדה בתה הבכורה- עופרה ובשנת 1941 נולד בנה השני יצחק (יצחק ינאי). כשהקיבוץ התפלג בשנת 1952 עברה פועה וילדיה עם אנשי מפא"י והיתה ממקימי קיבוץ עינת. בקיבוץ החדש המשיכה לעבוד כמטפלת ומאוחר יותר עברה לעבוד בהנהלת החשבונות של המאפיה.
פועה היתה סבתא לשמונה נכדים – שלושה בנים של עפרה : עוזי זמיר, עודד ודרור שני.
ארבעה בנים ובת של בתיה ז"ל ואיציק – רן, גיא, טל, עמרי וחמוטל.
היא זכתה בחייה לשני נינים – דור וטליה זמיר, מנכדה הבכור עוזי.
בשנת 1993 נפטרה פועה ונקברה בבית העלמין בעינת

יהי זכרה ברוך.

הספד / נירה כהן

אתמול בשעות הצהרים עצמת את עינייך לנצח, בחדרי חולים בעינת, ביתך האחרון בתקופה האחרונה, כשאת חולה קשה, נאבקת תוך יסורים ומכאובים.
היום אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה, בני משפחה וחברים לדרך ארוכה.
הרבה מחברייך הטובים לעבודה, למאבק, לאמונה, הלכו לעולמם זה מכבר.
אנחנו בסיומה של מאה מאד מיוחדת ומשמעותית בתולדות הציונות בארץ ישראל, ואת, פועה – חלק ממנה. חלק מאותו נוער שעזב עיירות ובית בפולין, ברוסיה, ובחלקי אירופה נוספים, והגיע לארץ עם חזון גדול להגשים ולבנות בית חדש, אחר, לעם היהודי.
הרבה שנים עבדת בחינוך ובטיפול בילדים. מטפלת מסורה ועקשנית של הרבה קבוצות ילדים. ילדים שהרבה פעמים היית להם גם תחליף למשפחה.
ואת נותנת הרבה משעותייך היפות והקשות לעבודה. מגיעה השכם בבוקר ונמצאת איתנו עד שעות הערב המאוחרות. מורחת עוד פרוסה של לחם בריבה, בצריף, לילד שאחר לחזור מהעבודה. וגם בלילה באה "להשכיב" את בני החמש-עשרה, שש-עשרה לישון, לכבות את האור, לבדוק שכולם באמת במיטות.
ואת איתנו בטיולים השנתיים, שהם בעצם מסעות קשים ומפרכים בכל חלקי ארץ-ישראל. ימים ארוכים עם תרמיל הגב, ואת מעודדת, ואת לא מבקשת הנחות, מיטיבה ללכת ולספר סיפורים תוך כדי ההליכה.
ואיתך אנחנו מעשנים סיגריה ראשונה. ולכבודך אנחנו אופים עוגה ראשונה בחיינו, וכשנולד עוזי – הנכד הבכור שלך, ואנחנו רוצים לשמח אותך.
ואת מעירה בבוקר השכם לכיתה ולעבודה, וקולך הרם נישא בין כל שורות הצריפים של בית הספר.
שנים רבות עבדת גם במאפיה של עינת בהנהלת החשבונות – סיגריה נצחית בקצה השפה, עולה בדרך מהחצר דרך בית אחוה ולמשרדים, גם כשליבך כבר חולה מאד. אישה חרוצה. פועה, כל חייך היו בסימן של מאבק. היו לך דעות נחרצות בכל נושא, ואת לא ויתרת עליהן. חייך האישיים לא היו פשוטים, אבל דווקא מתוך הקושי ידעת הרבה מאד רגעים של יופי.
ידעת ימים עם הרבה משמעות והישגים. היית חלק מיצירה חינוכית ותרבותית וחלק מבניית מפעל תעשייתי שהיום הוא חזק ומוביל.
עופרה ואיציק – התייתמתם מאמא יקרה.
נכדים ונינים נפרדים מסבתא.
קרובים, ידידים וחברים בעינת נפרדים ממך, פועה, חברה ותיקה.
ינעמו לך רגבי עפרה של עינת.

אוקטובר 1993

ילדים ומטפלות בחזית חדר האוכל החדש בגבעת השלושה – 1939 .
מטפלת משמאל: חייקה פריד, מטפלת במרכז פועה.
הילדים משמאל: רותי שוהם, שוקה שפירא, אפרים בוקסנר, ארנון סקורקה, עדי חלמיש , רינה גושקס ,
ילד בוכה, איתנה דגאי, אילן זיסקינד , דן רבינר .

מטפלות וילדים בגבעת השלושה – 1934. – מטפלות ליזה , פועה, ילדות שורה ראשונה מימין דליה ברנשטיין, יעל מצקביץ ילד מאחור זוהר שהם

עובדים באריזת פרי הדר בפרדסי פתח תקוה, יושבת שלישית מימין פועה – 1931

פועה במשרד המאפיה – 1974

פועה במזכירות המאפיה

פועה עם בתה עפרה, בתיה ינאי והנכדה חמוטל – 1985

פועה והנכד רן – 1966

פועה עם נכדתה חמוטל – 1985