עזריאל בן-ישי (יישביץ)

עזריאל נולד בעיירה פלוצק שבפולין, להוריו יפה ויעקוב-אריה יישביץ, ולו ארבעה אחים; עובד, יוסף, פסח ומשה, וארבע אחיות; בתיה, חנה, רחל ואנג'ה.
למשפחתו היה מפעל לשמן בפלוצק. מגיל שלוש ועד גיל תשע למד "בחדר" ולאחר מכן עבר לבית ספר ששילב לימודים כלליים ולימודי ישיבה. בגיל 16 הצטרף לתנועת "החלוץ" ויחד עם קבוצת נערים הקים קן תנועתי במטרה לעלות לארץ ישראל.
בהיותו בן 17, בשנת 1926 עלה לארץ והיה בין ראשוני גוש תל-מונד וחבר מושב עין ורד עד שנת 1935. בשנים ראשונות אלו בארץ עבד בנטיעות אקליפטוסים בראשון לציון ובסלילת כביש פתח תקווה-חדרה. כמו כן היה בין מקימי המפעל לייצור חשמל במפעל בנהריים והמשיך לעבוד בתחנת הכוח לאחר הפעלתה. בשנות השלושים עזריאל הצטרף למנגנון הקבע של "ההגנה" ופיקד על מערך העברת התשדורות בארגון – מורס, סמפור, איתות וכיו"ב.
במסגרת תפקידיו "בהגנה" הצטרף לנוטרים, היה צוער בקורס השני למפקדי מחלקות בג'וערה, השתתף בעליה לחניתה וכן בהקמת ישובים נוספים ברחבי הארץ, במבצעי "חומה ומגדל". בתחילת שנת 1940 הצטרף למטה התעשייה הצבאית ('תע"ש') וניהל מכוני ייצור של נשק ותחמושת ברחובות, תל-אביב ותל-מונד. הוא ניהל את תע"ש, תפקיד שבעקבותיו נרדף על ידי הבולשת הבריטית.
בשנת 1945 התחתן עם אסתר מקובר, ויחד בחרו להקים את ביתם בגבעת השלושה. אולם, בשל רדיפת הבולשת הבריטית בין השנים 1945-47 בילה זמן מועט בגבעת השלושה מחשש שייתפס. בשנת 1946 נולד בנם היחיד, יעקב (קובי).
עם הקמת המדינה ניהל מטעם משרד הביטחון וצה"ל פעילויות רכש ואספקה, ובהן אספקת הדלק למדינה הצעירה. ב- 1949 הצטרף לצוות שהקים את אגף השיכון במשרד העבודה, לימים משרד השיכון, וניהל אותו. היתה זו תקופה מיוחדת של בניית המעברות לעולים החדשים וכן הקמת מאות ישובים חדשים ברחבי הארץ. בעת הפילוג ב – 1953 עברה המשפחה לעינת. בשנת 1955 התקבל עזריאל לחברות בעינת והצטרף לצוות המטעים אשר רוכז על ידי ברסלר (עם הירשקה, אברמל, ישראל כץ, קוסובר, השל ניר ואחרים). עם חיסול המטע הנשיר בשנות ה-70, עבר לעבוד בנגריה. בשנותיו האחרונות עבד במפעל 'נעלי עינת', עבודה בה התמיד עד פטירתו.
עזריאל היה איש חם ורחב לב. בשנותיו האחרונות התמסר לנכדיו בנאמנות והקדיש את זמנו החופשי למשפחתו. היה איש ספר, נבון ורחב אופקים, והחזיק בספריה עצומה בת אלפי ספרים. בנוסף, היה אספן מסור של בולים ומטבעות (יחד עם מרדכי שפירא, גדעון אייזנהרט ושאול רודברג), כולל איסוף מעטפות יום ראשון של השרות בולאי ואיסוף מטבעות מימי בית ראשון ושני. אוספיו וספריו ביטאו את הקשר האמיץ שלו לארץ, את אהבתו להיסטוריה ולמורשת ישראל בפרט. עזריאל היה גם חובב מוזיקה נלהב, ובביתו היה פטפון ואוסף תקליטים, אשר שימשו את כלל הציבור בעינת ביום השואה ויום הכיפורים. עזריאל ואסתר היו מנויים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ויחד היו נוסעים באדיקות לתל אביב, בתחבורה ציבורית, על מנת להאזין לקונצרטים. בין תחביביו היו גם "הצעדות" יחד עם חברים ותיקים נוספים ובהם: שאול רודברג, ישראל כץ והירשקה. חבורת הצועדים עלו לירושלים כל שנה בצעדת 'ארבעת הימים'.
אבא נפטר בגיל 78 ונקבר בעינת.
יהי זכרו ברוך.