אתר זיכרון - קיבוץ עינת

עדה (אדלה) בנדר (שם-טוב)

כ' סיוון תרצ"ח - 19/06/1938

ט"ו אייר תשפ"ג - 6/05/2023

עדה (אדלה) בנדר (שם-טוב)

הספד / דורון זלצברג / 7.5.2023

אנו מלווים היום את עדה בנדר, חברת עינת בעבר, בדרכה האחרונה למנוחת עולמים. עדה נולדה במצרים, בשם עדולה, בשנת 1938.
בת 85 במותה.
בגיל 10, במסגרת עליית הנוער, עברה לצרפת לקראת העלייה לארץ, שם נקראה אדל.
בשנת 1951, הגיעה עם חברת הנוער מצרפת לגבעת השלושה הישנה.
לאחר הפילוג ב"גבעה", חברת הנוער עברה לקיבוץ עינת. זוהר שוהם וזהבה ענבי, זכרם לברכה, היו מדריכי הקבוצה.
עדה יקרה! כנער צעיר ומתבגר, לא יכולתי להתעלם מיופייך המיוחד, מהטמפרמנט הסוער שלך. לראות אותך משחקת מחניים, הייתה חוויה מרגשת.
וּבְנימה אישית: היית בידידות אמיצה ומיוחדת עם אחותי אסתר ז"ל.
כמעט בכל פגישה בינינו, סיפרת לי על חוויות משותפות שלכן בשנים היפות.
לצערי הרב, עזבת אותנו לשנים רבות ובחרת לחיות בחו"ל. בחייך מחוץ לקיבוץ, הרבית בטיולים בעולם, ואפילו חצית פעמיים את מדבר סהרה. בשנותייך מחוץ לעינת, הגעת לביקורים לתקופות ארוכות ושמרת על קשר הדוק עם ילדייך, נכדייך, נינייך וחברייך בקיבוץ.
בשנים האחרונות בחרת לחזור ולחיות בעינת.
היה לי מאוד קשה לראותך הולכת ודועכת ומאבדת את הקשר עם הסביבה.
אנו נפרדים ממך היום בכאב רב ובאהבה. תנחומינו לכל המשפחה.
יהי זכרך ברוך.

עדה במסיבת פורים עם אברהם הדר – שנות ה-60

עדה עם החברים אסא זינגר ומרדכי שפירא ליד בר המשקאות –
מסיבת פורים שנות ה-60

עדה האהובה / ענבל ברלס / 5/6/2023

בדרך כלל שאת לא בקשר 30 יום זה לא דרמטי. הרי עוד מעט תגיע גלויה/ מכתב/ אגרת אוויר/ טלפון/ חבילה מאיזה מקום אקזוטי , מארץ רחוקה איפה שעוד לא הייתי …והייתי רוצה.
ואז באוגוסט תגיעי לחודש – חודשייים ליומולדת של ענבל ותבקשי מבחור נחמד, שהתחברת איתו במטוס, להוריד את המזוודה הענקית מהמסוע, כי היא כבדה ומאיימת להתפקע מרוב מתנות. הכל בשפע ובתשומת לב אישית. מתנות לילדיך, נכדייך נינייך וגם לכל אחד ואחת מילדייך ה"מאומצים" . כמוני. תמיד תגיעי אלי עם תשורות עטופות בנייר צלופן: תה ציילוני משובח בקופסת פח מקסימה, נרות, שוקולדים של מילקה לבבות והלבשה תחתונה – הכל בשביל האהבה.
ותכנסי חגיגות ובילויים. ערבי נכדות – בנות בברים תל אביביים אופנתיים.
ביקור עם חברים גאים, באמצע הלילה, ברמאדן, בירושלים המזרחית – לעשן נרגילה, ולאכול פלאפל, כנאפה ומיץ רימונים.
על מסע חייך אלכסנדריה – צרפת – ישראל – גרמניה – ושוב ישראל, הקיבוץ – אפשר היה לעשות סדרה בנטפליקס שתימשך לפחות 10 עונות. חיי ילדה – אחות – אשה, אמא ואהובה.
בכל אשר פנית – השארת שם להבה מצחוקך, מבטך ריקוד ושירה. אצל חברי ילדייך, זרים, בכיכר איטלקית עלומה, בחנויות, שווקים, הופעות, מסיבות, מסעדה, מספרה …
היית אמא כ"כ שונה: מסתורית, הרפתקנית, אשה- ילדה, צעירה נצחית, הכי לא שיפוטית וחמה.
ולעת ערבך. שלכת . החורף הגיע. חזרת אלינו שבורה וריקה. אך עד כלות היכולות, במילים ומחוות אחרונות הבעת רק תודה ואהבה.
עם הקשיים בחיים (עליהם אף פעם לא התלוננת) זכית בהמון מזל טוב ובענק! בילדייך המקסימים גיל וענבל שלמרות המורכבות בהיסטוריית היחסים ליוו אותך עד רגעייך האחרונים כמו שני מלאכים: דואגים ובונים, קונים ומנקים, משלמים ורצים, משתדלים ונאבקים. מתוך החלטה מצפונית וערכית נעלה ואנושית, שמשקפת את אופיים החזק, הרחום והמוסרי – טיפלו בך בעקביות, נחישות וחמלה, בכבוד ובהמון המון אהבה.
ואיתם זהרו באורן וטובן נופר ואיימי הנפלאות שעושות עבודת קודש ונחבאות אל הכלים.
אבל הפעם את לא חוזרת. וזה סופי. את כאן תחת האבן הקרה. וזה מוחץ את הלב ומעלה געגוע ודמעה.
יגון – זאת מילת עצב בפני עצמה שבשבועות האחרונים אלינו התלוותה.
המשיכי במסעך אם אהובה וינעמו לך רגבי עינת וחופת העצים הירוקה.
כאן על פני האדמה, נמשיך להתגעגע ולספר סיפורים על בת המדבר שנסעה למרחקים.
אוהבת ונוצרת לעולמי עולמים –
שלך, ענבל ברלס.

צעירי עינת ביום כיף במכמורת. עדה מימין לרגלי עלי בנדר, לפניה רוזה פורת, וכן מרים שהם, נעמי רז, עמיק וניצה אלון, עידית פז.

עדה בנדר על גדות תעלת סואץ 1972

הספד לאמא / מאת ענבל שילוח / 7.5.2023

אמא, אימוש שלי, אהובה, המיוחדה והנפלאה,
כמה תחנות, בשפות שונות, כמה זיכרונות, מסיבות, הופעות, טיולים, מיליון רגעים, אוהבת אדם, אוהבת ים, צחוק מדבק, נכנסת ללבבות כולם!
תקפה אותך המחלה הנוראה ללא רחמים (הסרטן היה החלק הקל) !
"אלצהיימר" – מחלה קשה וחשוכת מרפא, מחלה ניוונית של המוח.
איבדנו אותך וחלקים ממך בשלבים. קראנו לזה "אבל מדמם ומתמשך".
איבדת הכל – נדם קולך, ננעל גופך הצנום, ובתוך כל זה, ניתן היה עדיין לזהות את המזג הטוב, החם, האוהב.
המילים האחרונות שזכרת לומר לכולם היו – "אני אוהבת אותכם". כשנגמרו המילים – נישקת.
שנים קשות מאוד, לך ולנו, אוהבייך, ובתוכן התגלתה חמלה לרוב, טוב לב, כוחות, בחירה יום-יומית שלנו לסעוד אותך ללא סבל מיותר (עד כמה שניתן).
אני רוצה במעמד הזה להודות לאיימי, המטפלת המסורה והאהובה עלייך, שסעדה אותך למעלה משלוש שנים.
איימי –
we love you so much!
רוצה להודות לצוות האחיות ולד"ר מטלון ממרפאת הקיבוץ, ולצוות המלאכים של בית דובדבני. עבודתכם, עבודת קודש!
כשהכל ייגמר, לא נדבר, רק נתחבק, כדי להידבק באהבה.
ולסיום, רוצה להשמיע שיר שכל כך, כל כך אהבת…
(הושמע השיר "כמו צמח בר" מילים רחל שפירא, זמרת חוה אלברשטיין)

כמו צמח בר
"מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול –
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי. . ."

עדה עם הבת ענבל והנכד עפרי

הספד לאמא / גיל בנדר

ישנן שתי מילים שאתה לומד לומר לפני כולן… אמא, ואבא.
לנו הייתה הזכות לומר את המילה אמא במשך עשרות בשנים.
אמא שלנו דאגה לומר לנו בקול רם… אני אוהבת אותכם.
הקשר שנרקם ביני ובין אמא שלי היה בזכות החושים שלה
לאפשר לי להיות מי שאני.
אמא לימדה אותי שלהנות מהחיים זאת לא זכות…זאת חובה.
לשתות את החיים, לרקוד את החיים, לאהוב את החיים !
זכית לנכדים ונכדות ו – 5 נינים,
אזכור אותך לא רק כאם, אלא כחברה לדרך …
באהבה… גיל.

עדה ועלי בנדר – זוג צעיר

עדה בחוף הים שכל כך אהבה

סבתא עדה שלי / אדווה בנדר / 7.5.2023

סבתא עדה,
רגש, שפה של הגוף, גלי תדר, אנרגיה, אומרים שאדם המקרין שמחה משדר סביבו גלים, אם מתקרבים מספיק נשטפים ונדבקים בשמחה שלו.
אדוה, לא סתם אני נקראת על שם הגלים, גלי הרגש והשמחה עברו בתוכי ושטפו אותי כל פעם שסבתא עדה הייתה מגיעה.
ההתחלה הייתה קשה, עקשנית, מחכה לראות שכל שנה היא באמת חוזרת, והיא אכן חזרה והתעקשה באהבה, ואני נכנעתי לגלים, נתתי להם לעטוף אותי.
מאז כל קיץ הפך לחגיגה, הדירה הקטנה, עם המפה והנרות, ושוקולד לבבות, כמה מעט צריך אדם כדי לעשות לו בית, וגלים של ריקודים וצחוק מתגלגל היו נשמעים.
לדבר רגש ולחיות רגש הם שני דברים שונים, מעטים מצליחים לחיות את הרגש שלהם ככה בחוץ ערום לעיניי כולם, ולי הייתה סבתא שלבשה את הרגש שלה, הבפנים הוא הבחוץ, והלב מונח לפניך.
כמה חוויות, כמה רגעים, כמה מיוחד הרגשת, כמה עכבות שכחת, כמה אהבה קיבלת.
לרקוד, פשוט לרקוד, לצחוק, פשוט לצחוק, לבכות, פשוט לבכות, לחיות, פשוט לחיות, לאהוב, פשוט לאהוב, זה מה שלימדת אותי במעשים, אף פעם לא במילים.
חסרים לי אותם הגלים אותם האדוות שהבאת איתך, אין דבר גדול יותר מהרוח שלך וזה לעולם לא יעלם.
אוהבת אותך אהבת נפש,
נכדתך העקשנית, אדוה.

עדה עם בנה גיל

עדה מרימה כוסית עם נכדתה אדווה ועם בתה ענבל

דודתי עדה / יעל זאווי / 7.5.2023

דודה שלי, ב- 30 למאי, ו' בסיוון 1971, ערב שבועות, צעדת עם אמא לבית יולדות בכפר סבא. אותך ראיתי ראשונה כשהגעתי לעולם. לא עזבת אותי לרגע מאז. היית נוכחת בכל, גם מרחוק. לא דמיינתי חיים בלעדיך בכל תרחיש או יום.
היית לי עוגן שמחזקת אותי תמיד. נרמלת איתי כל סיטואציה או שיחה שלא הייתה לי נוחה ועשית את זה עם המון חן וצחוק כמו שרק את יודעת.
היו לנו הרבה שיחות ארוכות ומפגשים בהם שיתפתי אותך בכל ואת תמיד ידעת לתת עצה טובה מחכמת החיים שלך ועזרת לי לדייק עם עצמי ועם כל אחד אחר.
היית לי דוגמה לכיבוד הורים, דאגת לסבא וסבתא כל הזמן גם בשלט רחוק, תמיד דאגת שנהיה סביבם. דודה שלי, גם לאחים שלך תמיד דאגת. עם אמא צעדתן בדרך ארוכה למרות מכשולים רבים, צלחתן, חיזקתן, תמיד אחת את השניה ואותי גם בדרך. דאגת תמיד לכולם, לקרובים וגם לפחות.
וליום הזה לא הכנת אותי ממש. השיחות סביב היום הזה היו מלווים בהרבה הומור, היינו לבושים בלבן עם בירות ומוזיקת ג'ז ברקע. אבל את הלב שלי לא הכנת לרגע הזה.
דודה שלי, אני אוהבת אותך עד בלי די. את תמשיכי לחיות בלב שלי ונספר לכל הדורות הבאים איזה דודה אמיצה ומצחיקה הייתה פה.
אני לא נפרדת ממך. את תהיי תמיד איתי בלב, במחשבות, בכל החלטה ובחיים בכלל.
זכיתי בך לתמיד.

חג בחוג המשפחה. מימין: גיל, ענבל, עפרי, אסף, עלי ורותי, רומי, אדווה, נופר ואימרי, עדה.