נחום אבולניק
י"א אדר תרצ"ג - 9/3/1933
כ"א סיוון תשל"ח - 26/6/1978
תולדות חיים
נחום נולד ב – 9.3.1933 , בקיבוץ "הכובש" בכפר-סבא.
בהיותו בן שלוש עברה פלוגת "הכובש" על כל אוכלוסייתה, מכפר סבא למקום התיישבותה בואדי-יפו, שם הוקם קיבוץ רמת הכובש.
נחום, ככל ילדי הקבוץ, גדל בשנותיו הראשונות – תקופת המאורעות של 1936-1939 – בישוב ספר, התחנך ולמד בבית-הספר של רמת הכובש.
במלחמת השחרור, בהיותו בן 15, לקח חלק פעיל, יחד עם שאר בני גילו ברמת הכובש, בהגנה אקטיבית על הישוב, שהיה בחזית ובמצור.
לאחר סיום לימודיו התגייס לצה"ל, בשרותו עשה למעלה משנתיים, עד ינואר 1953.
ב 1952אחרי הפילוג בקבוץ המאוחד, עבר עם הוריו, אחיו ואחותו לקבוץ עינת, שהוקם ע"י חברי גבעת השלושה וחברי רמת הכובש,(שהתפלגו מקיבוציהם הוותיקים). עינת הייתה אז בראשית צעדיה, אך רוב חבריה היו מנוסים בחיי הקיבוץ.
בחודש אוגוסט 1953 נערכו נשואיו עם לינה. ביומן המשק מ-21.8.1953 מציינים: "החתונה התקיימה תחת כיפת השמיים, בהשתתפות קהל אורחים רב מאד, עם תכנית אמנותית מגוונת".
עם בואו לעינת היה נחום בין החברים הצעירים הפעילים בהנחת היסודות של המשק החדש. היה פעיל בשטח החברתי והמשקי כאחד, נבחר למזכירות המשק ונתן חלקו בוועדות שונות.
הוא ריכז את הפלחה, בתקופה שלעינת היו שטחים גדולים בנגב, שעמד בשיממונו ולא היו בו עדיין ישובים יהודיים כלל. נחום נבחר כמרכז המשק והקפיד על התכנון בפעולות של הענפים. דאג למסירת אינפורמציה מתמדת לצבור על מצבם של הענפים ובעיותיהם. בעלוני עינת מהתקופה ההיא ישנן רשימות רבות שכתב מדי שבוע בשבוע.
עם הקמת המנפטה בהרצליה, מפעל לעיבוד כותנה, שהיה משותף לכל משקי האזור, נתמנה נחום למנהלו. במנפטה השקיע עבודה ומאמצים רבים והצליח להפעילה בצורה תקינה.
מחשבות שונות על חיי הקיבוץ ככלל, ומצבו של החבר היחיד בו כפרט, העסיקו אותו רבות ובאסיפות הקיבוץ העלה לא פעם הצעות מרחיקות לכת, שלא תמיד נתקבלו ע"י הציבור.
נחום עזב את עינת עם משפחתו והתיישב באחד הישובים החקלאיים בנגב, ופעל בו תקופה מסויימת כמדריך.
כשהוצע לו, על ידי פנחס ספיר ז"ל, שר התעשיה בזמן ההוא, להשתתף בהקמת בית חרושת לטקסטיל באופקים, קיבל על עצמו את המשימה.
נחום נשלח ע"י בעלי המפעל לחו"ל, עשה באנגליה ובשווייץ ולמד את המקצוע והארגון. כשחזר התחיל בהקמת בית החרושת באופקים.
אופקים – בזמן ההוא ישוב של עולים חדשים אשר מקרוב באו, ואנשיו נמצאו בתנאי מצוקה, בגלל חוסר תעסוקה ופרנסה.
נחום התמסר למשימה של הקמת המפעל, וראה בו יעוד שתפקידו השרשת עולים יהודים בארץ ובנגב. הוא הצליח להקים מפעל טקסטיל משגשג והיה מנהלו שנים רבות תוך יחסים טובים עם העובדים והמתיישבים שהעריכוהו ואהבוהו.
אחרי שהחליט לפעול כעצמאי, עבר לבאר-שבע והקים חברה לעבודות עפר, עבד קשה והתקדם בשטח הכלכלי, אבל תמיד היה ער לעניין היסודי של חיינו בארץ, לצורך בהגנה מתמדת על חיינו ומפעלינו.
בהיותו במילואים אחרי שהשתחרר מהצבא, נקרא לחזור ולעבור קורס קצינים, קיבל דרגת סגן ומאז לא הפסיק להתמסר לעשייה בצבא, במסגרת המילואים. התקדם בכל השלבים והדרגות בצבא עד שהגיע לתפקיד של מפקד גדוד ולדרגת סגן אלוף. בשנה האחרונה לחייו אף הועלה לתפקיד צבאי בכיר יותר.
השילוב של פעילות משקית, כעצמאי, הדורשת את כל זמנו ומרצו של האדם, ופעילות במסגרת הצבא, היו קשורים במאמצים פיסיים ונפשיים. לפעמים זה היה כרוך בעבודה רצופה של ימים ולילות, כדי להספיק ולעמוד בכל ההתחייבויות, הן משקיות והן צבאיות. הוא עמד בכל הניסיונות המסובכים והקשים, בגלל מרצו ואופיו השקט והנחוש.
נחום זכה עוד להשיא את בנו בכורו ועם הולדת נכדו – היה לסבא מאושר.
נחום השתתף בכל המלחמות שעברו עלינו אחרי קום המדינה. בקרבות היה תמיד בשורות הראשונות של הלוחמים, וחזר בריא ושלם מכל המבחנים ומכל הסכנות האיומות.
והנה נקפד פתיל חייו לפתע, בנסיעה בכביש ישר בצהרי היום, והוא במלוא כוחו ומרצו. במותו השאיר את משפחתו הענפה מזועזעת, כואבת, לא נוחמה…
נחום היה אהוד על כל אלו שהכירוהו. רבים מאד ידידיו בכל רחבי הארץ וגם בקבוץ שהיה קשור בו – עינת. כשהיה מזדמן לביקור בקיבוץ נתקבל תמיד בידידות ובשמחה ע"י חבריו וידידיו הרבים, הן מדור הצעירים והן מדור הוותיקים, תמיד הרגיש נחום קרבה רבה לכולם, וכך אף הם ביחסם אליו…
יהי זכרו ברוך.
אבא שלי / ניבה
ישנם דברים יקרים שקשה לדבר עליהם בלשון עבר: היה, לא ישוב, איננו עוד…
אבא שלי, אחד מאותם יקרים, ככל שהזמן יעבור, בשבילי הוא ישאר אותו אבא, אבא שעוזר, אבא שאוהב, שתמיד אומר: "יהיה טוב, ניבל'ה", ושתמיד שואף ומקווה לטוב.
מה אכתוב? היה לי אבא שקשה לתארו במילים. איזה אבא, אבא נהדר, טוב, אוהב, חם וקשה לשכוח אבא שכזה. חבל שאיננו אתי עוד…
חברים מספרים על נחום
קטעים מהספדים שנכתבו בחוברת לזכר נחום, תש"מ – 1980
שלמות של שלווה / יצחק וייט
….כשלפתע היתה בעייה שיש לפתור מיד, כולם בסביבה התרגשו, פעמים נדמה "איבדו את העשתונות", צעקו, התרגשו. מה שלא קרה – נחום נשאר שליו, ושלוותו כאילו פעלה ישירות על כל הסובבים אותו. כל המתרגשים והצועקים שקטו, בלי שאיש אמר להם משהו – פשוט מכוח שלוותו של נחום. מכוח דבריו שנאמרו בנחת ובטון נמוך…
זכיתי להיות מורה של נחום / הלה אבני
זכיתי להיות מורה של נחום במשך שבע שנים רצופות, ואמנם זכיתי. נחום התחנך ולמד בקבוצת ילדים מוכשרים ומענינים ונחום מהבולטים ביניהם… היה מקורי במחשבתו, ידע לעמוד על דעתו ולהיאבק עליה ועם זאת התייחס בהבנה ובעדינות לכל אלה שביקשו את עזרתו.
…בעבודתו על "המצבה" של שמעוני הגיע להזדהות עמוקה עם אותו גיבור – חלוץ שנאחז באדמת הארץ ונאבק על תורתה של ארץ-ישראל עד נשימתו האחרונה. היתה זאת הזדהות שבהבנה וברגש…
בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים – תקופת ההמתנה, פגשתי חיילים שנחום היה המ"פ שלהם. הם תארו אותו כאבא נאמן ומסור לכל פקודיו, יודע איך לעודד בכל מצב ואיך להקנות ביטחון בכל משימה…..
עץ חזק המעמיק שרשים ומרבה ענפים / מלכה מניב
… נחום ירש מהוריו שלוה נפשית, תכונה שהיא נדירה אצל ילדי קבוץ הגדלים בצוותא. הוא היה הבכור למשפחה והתחנך בזמנים קשם לקבוץ, בשנים הראשונות לקיום "רמת הכובש", בתנאי בטחון קשים ואף במצב כלכלי קשה. הוא הושפע מהרוח החזקה ששררה בזמנים ההם בקרב חברי הקיבוץ ומהוריו… ב"עינת", בגיל צעיר נכנס לעולו של המשק וקיבל עליו תפקידים אחראיים, כגון – מרכז משק. כמרכזת ענף הלול נתקלתי בו יום יום וראיתי לפני עלם צעיר המבין את תפקידו, לעולם לא התעצבן, שלט ברוחו ומאוזן …. הייתה לו גישה אצילית לכל חבר, הוא לא פגע ולא העליב אדם…
.. "באדמות הנגב" / רבקה דן
… כבר בינואר 1954, שנה לאחר יישוב הקיבוץ החדש "עינת", נחום הופקד על עיבוד השטחים שקיבל הקיבוץ לעיבוד בנגב. נחום דיווח בעלון עינת אודות הפעילות בנגב, .."בביקור עם באי כח משרד החקלאות בשדותינו בנגב מצאנו כי בהשוואה עם הרבה שדות בסביבה – הן בצבע הירוק והבריא והן בהסתעפות החזקה של הצמחים – אמרו אנשי משרד החקלאות שאין צורך לזבל את השטחים ב"זבל ראש", כפי שהיה בדעתנו לעשות. כמות הגשמים שירדו – כ 150 מ"מ התחלקו בצורה מתאימה …. כמעט שלא ראינו שדות כה יפים כמו שלנו"…
…."המטרה השניה: חיפוש שטחים נוספים. מעבדים 1000 דונם. מחזור הזרעים בנגב מחייב שנת זריעה ושנת מנוחה לשדה וריקה מכל יבול, דבר שמשק חקלאי כשלנו לא יכול לעמוד בו…"
הקשר בין עבודה לתמורה / יחיאל דובדבני
… לא קל היה בשנים ההם תפקיד ריכוז המשק. אדמת עינת הייתה ברובה אדמת בור ובחלקה מכוסה סלעים. הכלים החקלאיים היו נשברים מדי יום ביומו. הפרדס שנמצא בעינת היה עזוב ובארות המים שהיו בשטח מעטות והרוסות. …. האמצעים היו מעטים ודלים. נחום הצעיר נעשה שותף מלא לכל היוזמות המשקיות… בהעדר אמצעים התיישבותיים החל בנין עינת בהלוואות לזמן קצר ובריבית גבוהה. אין משק חקלאי צעיר נותן את פירותיו בשנים הראשונות וביחוד בחקלאות.
…המצב הכלכלי והכספי הקשה דיכא חברים רבים, וביחוד בין הצעירים. נחום ניסה לחפש מוצא מהמצב הקשה, והמוצא שנראה לו אז היה בהנהגת משטר של פרמיות בייצור. הקיבוץ לא קיבל את דעתו…
… רבים רבים, ותיקים וצעירים, יזכרו את נחום לברכה.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.