נחום אבולניק

נחום נולד ב – 9.3.1933 , בקיבוץ "הכובש" בכפר-סבא.
בהיותו בן שלוש עברה פלוגת "הכובש" על כל אוכלוסייתה, מכפר סבא למקום התיישבותה בואדי-יפו, שם הוקם קיבוץ רמת הכובש.
נחום, ככל ילדי הקבוץ, גדל בשנותיו הראשונות – תקופת המאורעות של 1936-1939 – בישוב ספר, התחנך ולמד בבית-הספר של רמת הכובש.
במלחמת השחרור, בהיותו בן 15, לקח חלק פעיל, יחד עם שאר בני גילו ברמת הכובש, בהגנה אקטיבית על הישוב, שהיה בחזית ובמצור.
לאחר סיום לימודיו התגייס לצה"ל, בשרותו עשה למעלה משנתיים, עד ינואר 1953.
ב 1952אחרי הפילוג בקבוץ המאוחד, עבר עם הוריו, אחיו ואחותו לקבוץ עינת, שהוקם ע"י חברי גבעת השלושה וחברי רמת הכובש,(שהתפלגו מקיבוציהם הוותיקים). עינת הייתה אז בראשית צעדיה, אך רוב חבריה היו מנוסים בחיי הקיבוץ.
בחודש אוגוסט 1953 נערכו נשואיו עם לינה. ביומן המשק מ-21.8.1953 מציינים: "החתונה התקיימה תחת כיפת השמיים, בהשתתפות קהל אורחים רב מאד, עם תכנית אמנותית מגוונת".

עם בואו לעינת היה נחום בין החברים הצעירים הפעילים בהנחת היסודות של המשק החדש. היה פעיל בשטח החברתי והמשקי כאחד, נבחר למזכירות המשק ונתן חלקו בוועדות שונות.
הוא ריכז את הפלחה, בתקופה שלעינת היו שטחים גדולים בנגב, שעמד בשיממונו ולא היו בו עדיין ישובים יהודיים כלל. נחום נבחר כמרכז המשק והקפיד על התכנון בפעולות של הענפים. דאג למסירת אינפורמציה מתמדת לצבור על מצבם של הענפים ובעיותיהם. בעלוני עינת מהתקופה ההיא ישנן רשימות רבות שכתב מדי שבוע בשבוע.
עם הקמת המנפטה בהרצליה, מפעל לעיבוד כותנה, שהיה משותף לכל משקי האזור, נתמנה נחום למנהלו. במנפטה השקיע עבודה ומאמצים רבים והצליח להפעילה בצורה תקינה.
מחשבות שונות על חיי הקיבוץ ככלל, ומצבו של החבר היחיד בו כפרט, העסיקו אותו רבות ובאסיפות הקיבוץ העלה לא פעם הצעות מרחיקות לכת, שלא תמיד נתקבלו ע"י הציבור.
נחום עזב את עינת עם משפחתו והתיישב באחד הישובים החקלאיים בנגב, ופעל בו תקופה מסויימת כמדריך.
כשהוצע לו, על ידי פנחס ספיר ז"ל, שר התעשיה בזמן ההוא, להשתתף בהקמת בית חרושת לטקסטיל באופקים, קיבל על עצמו את המשימה.
נחום נשלח ע"י בעלי המפעל לחו"ל, עשה באנגליה ובשווייץ ולמד את המקצוע והארגון. כשחזר התחיל בהקמת בית החרושת באופקים.
אופקים – בזמן ההוא ישוב של עולים חדשים אשר מקרוב באו, ואנשיו נמצאו בתנאי מצוקה, בגלל חוסר תעסוקה ופרנסה.
נחום התמסר למשימה של הקמת המפעל, וראה בו יעוד שתפקידו השרשת עולים יהודים בארץ ובנגב. הוא הצליח להקים מפעל טקסטיל משגשג והיה מנהלו שנים רבות תוך יחסים טובים עם העובדים והמתיישבים שהעריכוהו ואהבוהו.
אחרי שהחליט לפעול כעצמאי, עבר לבאר-שבע והקים חברה לעבודות עפר, עבד קשה והתקדם בשטח הכלכלי, אבל תמיד היה ער לעניין היסודי של חיינו בארץ, לצורך בהגנה מתמדת על חיינו ומפעלינו.
בהיותו במילואים אחרי שהשתחרר מהצבא, נקרא לחזור ולעבור קורס קצינים, קיבל דרגת סגן ומאז לא הפסיק להתמסר לעשייה בצבא, במסגרת המילואים. התקדם בכל השלבים והדרגות בצבא עד שהגיע לתפקיד של מפקד גדוד ולדרגת סגן אלוף. בשנה האחרונה לחייו אף הועלה לתפקיד צבאי בכיר יותר.

השילוב של פעילות משקית, כעצמאי, הדורשת את כל זמנו ומרצו של האדם, ופעילות במסגרת הצבא, היו קשורים במאמצים פיסיים ונפשיים. לפעמים זה היה כרוך בעבודה רצופה של ימים ולילות, כדי להספיק ולעמוד בכל ההתחייבויות, הן משקיות והן צבאיות. הוא עמד בכל הניסיונות המסובכים והקשים, בגלל מרצו ואופיו השקט והנחוש.
נחום זכה עוד להשיא את בנו בכורו ועם הולדת נכדו – היה לסבא מאושר.
נחום השתתף בכל המלחמות שעברו עלינו אחרי קום המדינה. בקרבות היה תמיד בשורות הראשונות של הלוחמים, וחזר בריא ושלם מכל המבחנים ומכל הסכנות האיומות.
והנה נקפד פתיל חייו לפתע, בנסיעה בכביש ישר בצהרי היום, והוא במלוא כוחו ומרצו. במותו השאיר את משפחתו הענפה מזועזעת, כואבת, לא נוחמה…
נחום היה אהוד על כל אלו שהכירוהו. רבים מאד ידידיו בכל רחבי הארץ וגם בקבוץ שהיה קשור בו – עינת. כשהיה מזדמן לביקור בקיבוץ נתקבל תמיד בידידות ובשמחה ע"י חבריו וידידיו הרבים, הן מדור הצעירים והן מדור הוותיקים, תמיד הרגיש נחום קרבה רבה לכולם, וכך אף הם ביחסם אליו…
יהי זכרו ברוך.