מרים קדם – מרקוביץ

נולדה בהונגריה בעיר קלוּז' להוריה יוסף ושרה מרקוביץ'.
עלתה לארץ ישראל עם משפחת דודתה, והתיישבו בירושלים.
אמא עברה כמלצרית באחד מבתי הקפה בירושלים, שם הכירה את אבי ישעיהו קדם שעבד כקונדיטור והם נישאו.
שם נולדו שלשת אחי- הבכור יוסף נולד ב- 1928, גלילה ב- 1930, דוד ז"ל ב- 1932.
מרים הייתה אשת בית ומשפחה, חרוצה ומסורה. ידעה לבשל, לאפות ולתפור.
באותם שנים 1936 – 1939, ימי מאורעות בירושלים, אמא, משמשת סגנית של אבא שהיה מפקד בהגנה.
בבית היה סליק של ההגנה ואמא נשאה באחריות בשקט, במסירות, והמון דאגה למשפחה. זו הייתה תקופה קשה. בשנת 1942-3 קמה התנועה "מהעיר לכפר" במטרה לעודד משפחות החיות בעיר לעבור ולחיות בקיבוץ.
אמא בשקט ובתבונה שלה, לאור המצב הכלכלי הקשה והמתחים בישוב בשלהי מלחמת העולם השנייה, הצטרפה אל אבא, וביחד בשיחות איתנו הילדים הוחלט לנסות ולעבור לקיבוץ.
עברנו לקיבוץ רמת הכובש בשנת 1943.
אמא השתלבה בעבודה במחסן הילדים כתופרת, בגדי ילדים.
אבא נכנס בכל מרצו להקמה ופיתוח מאפיית לחם.
אמא לא הייתה אשת דיבורים, תמיד עם העבודה עם המשפחה ו"החדר". לא בלטה בפעילות ציבורית כל שהיא, ולא בזבזה זמן בדברי רכיל. ישרה, עניינית, חייכנית, יסודית ומתמידה בעבודה.

הפילוג בתנועה הקיבוצית השפיע עליה קשה, שוב לעבור, להשתלב במסגרת חדשה בעבודה ובשכנות.
אבל היא לא התלוננה, בשקט האופייני שלה השתלבה בעבודה.
האסון במשפחה, מות אחי הצעיר דוד ז"ל, שבר את אמא לגמרי.
היא חלתה, נחלשה, נכנסה למצב דיכאוני וחוסר רצון בולט להמשיך ולהשתקם.
שנה קשה ונוראה עברה על אמא ואבא, ועל כל המשפחה.
שבוע אחרי מלאת שנה למותו של דוד, עצמה אמא את עיניה לנצח, בביתה, במיטתה, אחרי מקלחת לקראת שבת. הלכה לעולמה בשקט ללא טענות, תלונות או דרישות כל שהן. היא הייתה אשה יפה, אצילת נפש, שקטה ומסורה למשפחה ולמסגרת הקיבוץ בו חיה.
יהי זכרה ברוך.