מוליק בר

מוליק נולד בשנת 1940 בקיבוץ גבעת-השלושה להוריו אברהם וגולדה בבצ'וק. היה הבן הצעיר במשפחה, אח לתמר. ההורים עלו לארץ עם אנשי העלייה הרביעית ובחרו בקיבוץ כאורח חיים. הקימו משפחה חמה ואוהבת עם שורשים בתרבות היהודית ותפיסת עולם ציונית סוציאליסטית.
בשנת 1952 חל פילוג בקיבוצי "הקיבוץ המאוחד" והמשפחה עברה מ"הגבעה" לקיבוץ עינת שם חי מוליק את רוב שנותיו.
בעינת למד מוליק עם קבוצת בני גילו הקטנה, מכתה ח' עד י'. בכיתה י"א עבר ללמוד בכפר הנוער "הכפר הירוק", שם הבשילה אישיותו ושם קיבל כר נרחב לרעיונותיו ולפעילותו – הן כחניך והן כמדריך בוגר.
בצבא שירת מוליק בחיל האוויר. תחילה כחניך בקורס טייס ובהמשך כסייר אויר.
מגיל צעיר עסק מוליק בהדרכת נוער בעינת ובתחום החינוך ראה את יעוד חייו. למען הגשמת יעוד זה למד רבות: בסמינר למורים בבית ברל, בסמינר למדריכים, בלימודי חינוך באוניברסיטה, בהנחיית קבוצות ויעוץ ארגוני, בקורס מנהלי בתי-ספר ובעוד השתלמויות רבות ומגוונות. בד בבד היה מוליק פעיל גם בתחומי החברה בעינת. ריכז את פעילות ועדת הקליטה והיה ממובילי תהליכי השינוי בעינת החל מסוף שנות ה-80.
כאמור, תחום העשייה החינוכית היה עבורו דרך חיים ולאורך שנותיו לימד כמורה בבית-הספר היסודי בעינת "מעבר אפק", ב"עין השרון" – בית הספר האזורי ב"בית ברל" ובבית הספר התיכון האזורי "חוף השרון" בשפיים.
בין השנים 1982 – 1986 ניהל את בית-הספר האזורי "מעבר אפק" בעינת.משנת 1986 ועד 1992 ניהל את "תלגר" מרכז ללימודי מחשב בגרנות . משם עבר לאגף צעירים בתק"ם למשך שנתיים ואחר כך ניהל את בית הספר של פנימיית "ניצנים" עם בני נוער בעלי קשיים.
בעשר השנים האחרונות לחייו עבד במט"ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) בתחום פיתוח והנחיית תוכניות לימודים. במסגרת עבודתו, השקיע את מירב כוחו ומרצו בלימוד,בהנחייה ובליווי של תוכנית חברתית-חינוכית – "חברת ילדים דמוקרטית" שהחדירה את ערכי הדמוקרטיה לעשייה היומיומית בעשרות בתי-ספר.
התעניינותו בחינוך וזיכרונותיו מילדותו ב"גבעה" הביאו אותו לערוך מחקר על החינוך בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). סיכום המחקר הופיע בחוברת בשם: "כשהנוסטלגיה נוגעת בהיסטוריה– מבט על ראשית החינוך בקיבוץ גבעת השלושה", חוברת שהוקדשה לזכרו במלאת שנה לפטירתו.
מוליק היה מעורב ופעיל בשיח הציבורי ובעיקר בחיבור בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. בעיות השעה הטרידו אותו מאוד והוא ניסה לתרום את חלקו והיה שותף בעמותות חברתיות כמו עמותת "בסוד שיח" ועמותת "חברים מקשיבים", עמותות המפגישות חילוניים ודתיים ומזמינות אותן לדון יחד בבעיות היום. הוא תרם מניסיונו לחוגי צעירים בתנועה הקיבוצית והתמודד יחד איתם בשאלות ערכיות כמו איך להישאר רלוונטי בתקופה של שינוי.
באפריל 2002 עבר מוליק טלטלה עזה. בנו דרור שהיה בשירות מילואים, נפל בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן". למרות הקושי הגדול בהתמודדות עם האובדן, גייס מוליק את כל כוחותיו והקים עמותה לזכרו של הבן – עמותת "דרור לכולם". בעמותה זו השקיע בשנים האחרונות את כל זמנו וכוחו במטרה ליצור עשייה חברתית התנדבותית. לאחר נפילתו של דרור ז"ל, הוסיף מוליק לחתימת שמו את האותיות א.ש.ד – ראשי תיבות "אבא של דרור". שינוי זה בחייו חיזק בו את האמונה בדרך השלום והוא פעל רבות במסגרת "הפורום למשפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות לפיוס ושלום" והרצה בבתי-ספר ובחוגים שונים מתוך הכאב האישי וההבנה כי אין דרך אחרת.
מוליק התברך ביכולת ביטוי רגישה ובהירה בעל-פה ובכתב, תמיד ירד לעומקם של דברים ונהנה מפולמוס אינטלקטואלי. היה איש ברוך כישרונות ואהוב.
תיקצר היריעה מלספר על כל תחומי הפעילות של מוליק, על מגוון תרומותיו לקבוצות שונות, על מאבקו לצדק, לפיוס ולקירוב לבבות בכל מקום אליו הגיע. עדות חיה לכך הייתה הלווייתו, אליה נקבצו ובאו מאות מחבריו ומכריו ממעגלים שונים בהם לקח חלק ואליהם היה שייך, במהלך חייו.
על מצבתו כתבה המשפחה:
מוליק א.ש.ד שלנו,
בחוכמה ובאהבה
חיברת קצוות, קירבת לבבות
היה לך חלום שיבוא השלום…
מוליק נפטר בגיל 65 והשאיר אחריו משפחה ענפה – יבדלו לחיים ארוכים:
לאה, אשתו במשך ארבעים שנה,בניו ובִתו – גונן, חובב ורונית ובני זוגם, שמונה נכדים ונכדות אשר רק את חלקם זכה מוליק להכיר.
יהי זכרו ברוך.