ישראל חלמיש

ו' אב תרס"א - 22/7/1901

י"ג כסלו תשנ"ג - 8.12.1992

הספד / נירה כהן

היום אנחנו מלווים אותך, חלמיש, בדרכך האחרונה. בגיל 91 שנים עצמת את עינייך לנצח.
אפשר להגיד בשיבה טובה, שבע מעשים טובים – אבל כמובן בשביל הבנים והבת – פרידה קשה ועצובה מאבא.
היום נסגר מעגל : אתם – עדי, יואב וציפי נפרדים מהבית שלכם, מקן ההורים, עם כל המשמעות הגדולה. פרידה מאבא שהיה היקר לכם ביותר, פרידה מאבא שהייתם היקרים לו ביותר.
חלמיש, מוותיקי גבעת-השלושה ועינת, אדם יחיד ומיוחד. צניעות, תבונה ומאור פנים אפיינו אותך בכל שעשית. אני זוכרת אותך בסנדלריה: כלי העבודה מסודרים בסדר מופתי, אתה יושב על שרפרף קטן ולכל מי שבא לקבל את עזרתך מציע כיסא לשבת, להסביר, לבקש. ואתה מקשיב ורושם ודואג להכין את הנעליים קשורות בזוג, מצוחצחות ומבהיקות. היינו באים עם הילדים, היית מודד את רגליהם הקטנות, מתאים לכל אחד סנדל ונעל בסבלנות ובחיוך.
זוכרת אותך במכוורת, ליווית תמיד את כיתות התלמידים בבית הספר שבאו ללמוד אצלך את הנושא. מראה, מדגים, מביא את חלת הדבש לכיתה. ושוב, מאור הפנים, גוף קטן ואצילות גדולה.
מדפיס את עלון המשק במשך עשרות שנם במכונת כתיבה ישנה. ואתה איש המילה והספר, איש הלשון העברית הצחה והמדוייקת. אין שגיאה בכתיב, אין טעות במבנה המשפט, העימוד אסתטי כל כך, העיטור תמיד במקום. עובד שעות על גבי שעות כדי שביום חמישי בלילה העלון יהיה מוכן. מסתדר עם כל עורך ולו הקפריזי ביותר.
מכין את כל הפתקים של סידור העבודה ותורים למרפאה, לקוסמטיקה, למה לא ? הכל עובר דרכך. אני זוכרת שהייתי סדרנית עבודה. תמיד חששתי מה יקרה אם חלמיש לא יהיה, איך יתנהל הסידור בלי הפתקים שלך. והחבילה תמיד הייתה מוכנה מסודרת להפליא בזמן ובמקום הנכונים. ובספריה מתקן ודואג לספרים.
זוכרת אותך כאבא של עדי מהכיתה של איתנה, יואב בכיתה שלי וציפי בכיתה של ישראל. אבא שתמיד היה לו מה לתרום ללמידה של הכיתה.
ושכן של המשפחה הרבה שנים. והבוקר טוב וערב טוב וחג-שמח, ותמיד אתה אומר הראשון ותמיד עם חיוך …
משפחה שלמה התייתמה. ציפי, כאבך גדול וקשה. את עזרת וטיפלת באבא שלך בשנים הראשונות אחרי מות אימך. במסירות ודאגה יום אחרי יום הקדשת לו הרבה מאד שעות של חסד ואהבה. רק הזיכרונות הטובים והיפים יוכלו לעזור לך לעמוד בצער הפרידה, הידיעה שאבא שלך חי את ימיו האחרונים בכבוד ובטיפול טוב יקלו את הכאב.
ילדים, כלות, נכדים, אחות, – בכל אחד ואחת מכם השאיר חלמיש חותמת של אהבה.
ינעמו לך רגבי עפרה של עינת – יהי זכרך ברוך.

ישראל חלמיש ובתו ציפי – עינת 1989

גרשון צירלביץ וישראל חלמיש בבאר בגבעת השלושה, 1932

ישראל וצ'סיה, עדי ויואב – משפחת חלמיש בגבעה – 1946

ברכות לגבורות / חיים דן

חברנו חלמיש שהגיע לגבורות, שמו הקודם היה קיזלשטיין ומוצאו מהעיר ורשה, בירת פולין. לפני השואה היתה בוורשה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, שכללה למעלה מ 300 אלף איש.
משפחת קיזלשטיין נמנתה על המשפחות החסידיות- אריסטוקרטיות ביהדות ורשה, משפחות של האצולה היהודית – (ראש וראשון להן – בית פריבס, על הסתעפויותיו השונות) ועליה גאוותה של ורשה היהודית כולה. גם דלת-העם ברחובות נלבקי, גנשה ודזיקה, התיחסה בכבוד למשפחות אלו, כי היו להן בבחינת אחיעזר ואחיסמך. היהודים ידעו כי שם ימצאו סעד ומשענת בשעת צרה ומצוקה.
מהעולם ההוא, החסידי, ינקנו גם אנו – שמחת חיים, ניגון וריקוד, ועוד היד נטויה: עוד עלינו לשאוב מבאר החסידות.
…. כל התנועות המודרניות הסתערו על הדור הצעיר מבין שכבות הוותיקים. בני-נוער אלה היו יותר מחונכים, יותר אינטליגנטים, ועל-כן עמלו התנועות החדשות לנגוס מהם חלקים לעצמן. מבין התנועות החלוציות זכה במיוחד "השומר-הצעיר" לחדור לשכבות אלו. בוורשה הוקם עוד בראשית שנות העשרים אחד הקינים הגדולים של השומר-הצעיר בפולין. בקן הזה בוורשה היה גם קיזלשטיין, הוא ישראל.
חלמיש עלה ארצה בשנת 1925 כאיש השומר-הצעיר, אך כאן, בארץ, לא הלך עם אנשי השומר-הצעיר, אלא הצטרף אל בחורים מישראל, שונים ורבים, שנשאו נפשם לכיבוש העבודה ולחיי פועל. בבואו ארצה הצטרף לחבורת "מעבר" והגיע לגבעת-השלושה.
ועתה, בהגיע חלמיש לגבורות תינשא אליו ברכת הרבים: "לבריות גופא ולנהורא מעליא". כל אחד משניים אלו שמור בו תוכן מיוחד ורק כשהם צועדם יחד, בד בבד, הרי הם מקנים לאדם הרגשת סיפוק לעת זיקנה, לו ולכל הקרובים אליו.
ויבואו על הברכה בני-ביתו של חלמיש שטרחו על עריכת המסיבה הזאת: הבנים עדי ויואב ובני משפחותיהם, שבאו לשם כך ממרחקים, מקיבוצים אחרים. בתו – ציפי, ואשתו – צ'סיה, אשר עמנו כאן.
ספר "בראשית" מביא דברי הבורא בעת יצירת האשה: "אעשה לו עזר כנגדו" והיקשו חכמים: הכיצד, הן יש בכך סתירה מניה – וביה ?
והתשובה היא: "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו". חברנו חלמיש זכה, ואשתו ובני-ביתו הם לו "לעזר" כל הימים, כאשר חזינו מקרוב.
כה לחי, חלמיש, עד מאה-ועשרים !

חברים בטיול: חיים ואילנה ניקלס, ישראל חלמיש, דינה ברכר – שנות ה – 60.

ישראל חלמיש בשבילי עינת. שנות ה – 80

בהגיעו לגבורות / שוקה שפירא

ברכה לישראל חלמיש במסיבת יום ההולדת ה-80.
עבודתו של המזכיר רצופה חובות, והזכויות בה מועטות למדי. אולם היום נפלה בחלקי זכות גדולה – הזכות לברך את חלמיש בשם המשק עם הגיעו לגיל שמונים, ואני עושה זאת בשמחה ואהבה רבה, שכן מערכת היחסים בין ישראל וביני אינה רגילה ושורשיה אי-שם בבית התינוקות בגבעת השלושה. כזכור – אני ועדי, בכורו של ישראל, בני גיל וכיתה אחת, וכמעט כל השנם גם גרנו בחדר אחד, עוד מהימים שהאמהות היו אומרות לבניהם ובנותיהם : "תהיו חברים של רפי (פסחזון) ואילן (זיסקינד), למה דווקא חברים של שוקה …" כבר אז נוצר קשר בין חלמיש לבין בני הכיתה ולמדנו כולנו להעריכו, את השקט, התרבות, הסבלנות, ויותר מאוחר את החריצות של האיש הצנוע הזה.
קשה לומר שבחים בפני אדם ובפני משפחתו, ובכלל אנו צנועים בביטויי חיבה, תודה והערכה לזולת בקיבוץ. אבל בגיל שמונים מותר לאדם לשמוע גם כמה מילים טובות, וחזקה על אדם בגיל זה שהינו מספיק נבון בכדי להבחין בין דברי אמת לזיוף. חלמיש הינו מאותם האנשים שמעורים בחיי התרבות, הפוליטיקה, החברה, שהמשיך להתפתח, לקרוא, להבין ותמיד לחיות בהוויה המציאותית, בהווה ממש ולא נשאר באיזה קטע מאחור, להתחמם על נוסטלגיה של ימים עברו. הוא חי במציאות של היום וקורא אותה נכון.
בשנתיים האחרונות אנו קרובים יותר. חלמיש הינו המוציא לאור של העלון, ואגלה לכם סוד – גם, לעיתים, העורך שלו, ואני בעוונותי הרבים, אחד מספקי החומר הגדולים, כך שאנו נפגשים כמה פעמים במשך השבוע, שכן אני זקוק להדפסות ושכפולים רבים, בנוסף לעלון. בעבודתנו נוחתי לדעת שתכונות היסוד של חלמיש שרירות וקיימות והזמן רק שיפר אותן. צלילות ובהירות מחשבתית, תרבות וידע, שפע עברית של שבת שעושים בה שימוש יומי-יומי, ללא שמץ זיוף. חריצות בלתי נלאית, סבלנות וכושר הקשבה לזולת. אשריך, חלמיש, שיש לך תכונות אלו, אשרי המשפחה והקיבוץ שיש להם אותך.
אני רוצה לאחל לך בשם הקיבוץ ובשמי, שנים רבות נוספות של יצירה ועבודה, וחשוב מאד – בריאות. הרבה נחת מהמשפחה, הבנים, הנכדים, הרעייה..
ואני מגיש לך שי צנוע בשם המשק, חבריו וילדיו – שעון-יד. כה לחי !
*לברכות אלו של המשק מצטרף גם צוות העלון, בתקווה לעוד הרבה שנים של עריכה (בשעת הצורך והדחק) והוצאת עלון יחד

טיול חברים בעתיקות ממזרח לכנרת. שנות ה-70. מדריך: מיכאל זינגר.
בין החברים: שי פרבר, חלמיש ישראל, רבקה ראובני, פנינה גלזר. יוסף אפטר, גדליה גלזר, דבורה וקשטיין, קרל רוזנשטיין, מרים שוהם, יצחק קורנברג, פסיה שפירא, יהודה זינגר, ברטה נתן, הינדה מכנוביץ.