יצחק פינקלשטיין

סבי יצחק פינקלשטיין נולד ב-11 למאי 1911 בעיירה קונסבולה שבפולין, לאימו דבורה ולאביו אריה-דוד. יצחק היה הילד הרביעי למשפחת פינקלשטיין בין האחים והאחיות: ברוכה, רחל-לאה, חומה והרש-צבי. המשפחה הייתה דתית. אביו של יצחק היה ראש הקהילה ונחשב גאון בתורה. גם סבו היה מפורסם בקדושתו. אנשים נהגו לעלות לקברו ולהניח שם פתקים.
המשפחה ניהלה חנות טקסטיל שפירנסה אותם בכבוד. האנטישמיות בעיירה אילצה את המשפחה לעבור לעיר אחרת שם מכרו בדים מהבית ואימו של יצחק ניהלה את החנות.
המשפחה חיה ברווחה, ביתם היה בנוי מלבנים, היה להם חשמל בבית ויחסית גם הרבה מכשירי חשמל, דבר שלא היה מקובל כל כך ברוב המשפחות. מים לא היו בבית. הם נחשבו לבני המעמד הבינוני, התלבשו יפה ואכלו טוב. לאמא של יצחק היו הרבה תכשיטים מזהב. האחיות של סבי יצחק נישאו וגם למשפחותיהן הייתה לכל אחת חנות והן התפרנסו יפה. כשסבי היה קטן הייתה לו נטייה למקצועות שונים של מלאכת יד. הוא סיפר לי: "אהבתי לעקוב אחרי עבודות הסנדלר, הנפח, הנגר ובעלי מקצועות טכניים אחרים. הצעצועים שלי היו כלי עבודה. הייתי עושה עבודות שגרמו להתפעלות אצל מבוגרים. לדוגמא: בגיל 8–9, כאשר רק הופיע בעירנו מכשיר הרדיו, בניתי לעצמי רדיו פרימיטיבי והוא הצליח לפעול. הייתי ילד אמיץ, אהבתי לטפס על גגות ומקומות מסוכנים אחרים".
סבי למד ב"חדר" ובגיל 13 עבר ללמוד בישיבה בעיר לודז'. הוא למד בישיבה 5 שנים, עד הגיעו לגיל 18. בישיבה הוא שהה בתנאי פנימייה. מדי שבת היו החניכים ויצחק ביניהם מתארחים אצל גבירי העיר שהישיבה הוקמה מתרומותיהם. שבת אחת הוא התארח אצל גביר עשיר, הגביר בחן את ידיעותיו, סבי הצטיין בתשובותיו ולמחרת היום בא הגביר אל ראש הישיבה ושיבח את סבי על כך. סבא יצחק שאף להצטיין בכל דבר, הוא היה בחור אמביציוני. השתתף בקבוצת כדור-רגל בעיירה ונחשב לשחקן מצטיין. השתתף גם במשחקי שחמט שנערכו במועדון. למד ועסק בתחומים רבים. סבי נחשב למומחה בכל דבר ואנשים בעיירה היו באים אליו הביתה לבקש שיתקן עבורם דברים או שיבנה להם דברים.
כשסבי חזר מהישיבה הביתה לקונסבולה, הוא הצטרף לתנועת "החלוץ". יחד עם רבים מבני גילו, הוא התחיל להתכונן להליכה להכשרה. בגיל 20 הוא הצטרף להכשרת קלוסובה בפולין. לאחר שנה גוייס לצבא הפולני ובו שירת שנתיים בחיל התותחנים .
את סבתא שלי חייקה הוא הכיר כאשר חזר להכשרת קלוסובה בפעם השנייה, עם סיום השירות הצבאי, אז בן 23. המשיך בהכשרה שנה וחצי ועלה לארץ בראשית 1937.
בהגיעו ארצה הצטרף לקיבוץ גבעת השלושה. חייקה, סבתי, עלתה לארץ שנתיים אחריו והצטרפה גם היא לגבעת השלושה. עם בואה הם נישאו. נולדו להם שלושה ילדים: אביבה בשנת 1940, דוד (דודי) ב-1945 ומרדכי (מוטי) הצעיר בשנת 1951.
זמן קצר לאחר שהגיע סבי לגבעת השלושה, נבחר להיות מרכז הקניות, תפקיד שהיה קשה מאוד מאחר שהיה מחסור קשה בתקציבים לקניות. בתקופה מסוימת עבד עם גמלים בהובלת חול זיפזיף, לבניית שכונת בורוכוב בגבעתיים. סבי עבד גם בחקלאות ובעוד עבודות שונות. לאחר כמה שנים התחיל לעבוד בבית החרושת לנעליים של הקיבוץ.
עם הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר עם משפחתו לקיבוץ עינת. עבד במסגריה, בניית כלים חקלאיים, מכונות שונות והקמת מבנים. במשך שנות עבודתו במסגריה המציא סבי מכונות שונות לצרכי המשק, מכונות אלו נחשבו חידוש וגרמו להתפעלות בקרב אנשי המקצוע בתחומים השונים שבהם שולבו המכונות בעבודה.
את דמי ימיו בילה סבי בחדרי החולים בעינת ואחרי מותו נקבר בעינת. לצערי הייתי קטנה מכדי שיהיו לי זכרונות ממנו.
יהי זכרו ברוך.