יצחק אגדי (גודי)
י"ב אלול תש"ב - 25/08/1942
כ"א אייר תשע"ו - 29/05/2016
תולדות חיים / נירה כהן
איני זוכרת מתי התחלנו לקרוא ליצחק – "גודי" וגם לא שקראנו לו בשם אחר.
גודי נולד ב – 1942 בגבעת השלושה הישנה, בן בכור להוריו יעקב (יענק'ל) ונחה. אח לרבקה, והתאומים חיהל'ה וצביקה. היה הצעיר בקבוצת הגיל שלנו שהייתה מורכבת מילדי גן חיהל'ה פלפל וילדי גן ליזה שוהם. לכתה א' עלינו כולנו יחד עוד בגבעת השלושה הישנה. מורתנו קלריסה ליוותה אותנו הרבה שנים. מגיל צעיר הוא התבלט עם "ידיים מיוחדות". היה מרכיב ומפרק, והעיקר היה מצייר מאד יפה. בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, בשנת 1953, עבר גודי עם כל משפחתו לקיבוץ החדש עינת והוריו היו בין המייסדים. כשעברנו לעינת התחבר מאד יפה לילדים בכתה שהגיעו לעינת מרמת הכובש. היה חבר מצוין של צורי, יובל ואמנון. עם התבגרותנו התחברו אליו המון בנים מכיתות שונות. רוב המעריצים היו מהכיתה של יגאל ברנשטיין ז"ל וישראל דגאי יבדל לחיים ארוכים (ילידי 1948).
בצבא שרת גודי בסיירת שריון ועל פעילותו הרחיב לדבר וחש גאווה רבה. לאחר השרות הסדיר, לחם במלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורים (1973). כמו כן תרם מכישוריו הטכניים לפיתוח פתרונות מתוחכמים לצה"ל במהלך שנים רבות. לאחר השחרור מצה"ל, חזר לקיבוץ והשתלב בעבודה בשדה, כמו כן היה אחראי על אחזקת הטרקטורים וסידור העבודה שלהם. את הטיפול ברכבים ביצע בסככת הטרקטורים (מאחורי מבנה המוסך) שכונתה בפי החבר'ה "הגודייה". רבים נמשכו אליו כמו דבורים לדבש. כבר אז היה "ממציא" וכל מי שעבד בכותנה העריץ אותו. "הגודייה" היתה מרכז הנוער – טרקטורים, קטפות, גריז, שמן ומה לא… והעיקר – הרבה קפה על חשבון הבית שגודי היה מגיש לאורחיו עם סיגריה ביד.
גודי התחתן עם עדה, בת קיבוץ אילון, שהצטרפה אליו לעינת ב- 1965. בקיבוץ נולדו שני ילדיהם הבוגרים: רם וסיון. היינו הורים "שותפים" כאשר בני חגי היה בבית התינוקות עם סיון באותה תקופה, וכך התקרבתי יותר גם לעדה. גם בנם רם נולד בעינת.
בשנות ה- 70 עזבו גודי ומשפחתו את עינת. גודי התמנה כרכז משק לתקופה במושב שדה אילן אשר בצפון, ולאחר מכן הזוג עבר לתל אביב. לאחר כ- 20 שנה בעיר, התגעגע גודי לסביבת נעוריו ולאדמה אותה אהב, והקים את בית חלומותיו בישוב אורנית, אליו עבר עם המשפחה המורחבת שמנתה עוד שתי בנות: אור ולי. במשך השנים גודי המשיך לדחוף ולפתח מיזמים ורעיונות שלו, בין השאר פיתח קטפת כותנה, קטפת תפוזים, המציא את הרובוט המשטרתי הראשון בארץ לסילוק פצצות, המשמש עד היום את משטרת ישראל. פיתח מזל"טים, טפטפות מיוחדות ועוד. ולגודי היו תומכים רבים אך גם לא מעט קשיים, הוא מצידו לא ויתר והאמין בעצמו ובדרכו בכל ליבו.
גודי היה אדם טוב לב, אוהב טבע ונוף, חרוץ, איש עשייה ובעיקר סקרן, סקרן, סקרן…. גודי שמר תמיד על קשר עם חבריו מעינת והקפיד לבקר באירועים שונים – לוויות, ביקורי תנחומים, אזכרות וגם בהזדמנויות משמחות יותר. בשנים האחרונות סבל ממחלות שונות שהגבילו אותו, אבל המשיך לארח את חבריו ובני משפחה בביתו. לאחר פטירתו נקבר בקבוץ עינת, שבו גדל. רבים מחברי הקבוץ, ידידים ובני משפחה, השתתפו בהלוויתו וחלקו לו את הכבוד האחרון.
יהי זכרו ברוך.
נירה כהן
גודי / עדה אגדי
אוהבת – עדה
הספד / אור מלר (אגדי)
בִּתְךָ, אוֹר
גודי'לה אח מתוק שלי / רבקה פומן (אגדי)
אני יודעת שאף פעם לא רצית שיגידו עליך דברים עצובים. פחדת מהעצב. פחדת מהכאב ולכן היית כל כך חזק. מצאת לעצמך שבילי חיים שיעצימו אותך, שישמרו עליך שלא תיפול. צחקת מכל מיני רגישויות ואמרת שזה לא רציני… פיתחת לעצמך שפה צינית שתשמור עליך מנפילה. אבל אני ידעתי עד כמה אתה רגיש. ראיתי את אצבעותיך העדינות מלטפות פרח, מוציאות עשב, עוברות ברטט על שתיל רך שנשתל. ראיתי את עיניך היפות מביטות ברטט על פרי חדש, על ניצן שנפתח, על שדות ירוקים, על טרקטור שחורש שדה שהניב, על גוזלים שבנו להם קן בתוך הכד והם שרו לך באושר ובביטחה. אני יודעת שלא רצית למות. ידעת בכל הדעת והנפש שעמדו לך במחלות הארורות הללו שמצאו בך בית, שאת ריחו ויופיו של העולם הזה כבר לא תחווה. בפעם האחרונה שראיתי אותך כבר לא יכולת לדבר. הסתכלת סביב וברגע של אור אמרת לעדה: "תראי איזה ממלכה יש לך". עדה ענתה לך : היא לא שלי, היא שלנו. ואתה ענית בשקט כבוש: היא שלך. גודי'לה אח מתוק שלי, היית איש נפלא לעדה ועדה הייתה לך מלכה אצילת נפש. אשת חסד ואמת, עדינה ונעימת הליכות. היא הייתה שלך עד הרגע האחרון בו קראת : עדה . גודי'לה, נגאלת מייסורים איומים, איומים, איומים. ואולי עכשיו תגיע לשמים שהם בעצם, אף פעם לא היו לך גבול ….
נזכור אותך תמיד באהבה ובצחוק.
רבקה פומן (אגדי)
גודי – אחי / חיה כרמל (אגדי)
גודי יקר, ככה עפת לנו, כמו ציפור שיצאה מכלובה. אני בטוחה שפניך המשיכו לחייך גם כשנפרדת מאתנו. היית כזה ילד, כזה שובב. כזה מתוק. תמיד בפגישות היית כולך בנתינה וברצון לדעת, עוד ועוד, עם חיוך ודיבור כמו של ילד, כל-כך מקסים להיות ילד כזה גדול.
ימים רבים אני חושבת עליך, חושבת על פניך, היה בהן משהו שהוא כל-כך ייחודי רק לך. היית חרוץ, פועל בנשמתך. המוח קדח וחשב איך לעשות, מה לעשות, עם דיבור ומראה שאין לאף אחד, הבגדים של החלוץ הנצחי. התום – הגדרת התום היא משהו שצריך להתבונן מהצד. לראות ולהבין, ומתוך התבוננותי בך, אלה המחוזות שראיתי בך. אתה מסתובב ביננו כל הזמן, תמונות רבות רצות, בכל מקום. חושבת עליך המון, אני רואה אותך, מתבוננת בך, מחייכת מן הצד חיוך קטן, חיוך של חיבה, חיוך בשבילך. יצאת לרעות ולראות בשדות רחוקים אבל תמיד אתה בליבי, בשבילי אתה מאד כאן.
שלחתי לך: צנצנת קריסטל שהשמש תיפול כל פעם על צלע ותזהיב ותאדים ותוריק ותכחיל ותרצד, ותסתכל בה כמו ילד שמסתכל בקליידסקופ של פעם. ציפורים קטנות שיצייצו אליך וירנינו את נשמתך בצבעים, הצבעים שאני צובעת את עצמי כל הזמן, ופרחים נצחיים – אדומים, צהובים, פעורי כותרות. שישירו שירים שרק הם יודעים לשיר.
אוהבת מאד, אחותך חיה.
חיה כרמל (אגדי)
דברים לזכרו של גודי / צביקה שפירא
כמי שהיה בנוסף לחבר וגיס של גודי, גם מלווה ושותף שלו בחלק זעיר של פיתוח הפרויקטים שהוא המציא ובנה, אני רוצה להתחיל בגודי הממציא, ברשימה חלקית מאד של הדברים שגודי המציא והיה מוביל בפיתוח שלהם:
ואלו הם הפרוייקטים: חקלאות: קטפת תפוזים, אשכוליות, זיתים ושקדים, קטפת כותנה, טפטפות משופרות. תחום צבאי – בטחוני : רובוט לנטרול מטענים, מזל"ט, פיתוח ה"חץ", מעטפת להגנה על צוות הטנק, כוונת לטנק. כללי : גידול ושיווק דגי נוי ב"שארם א- שייך", המצאת המזגן המפוצל, מסיר שיער.
גודי הוא צירוף מופלא של שני מרכיבים, צירוף שיוצר תוצאות מדהימות: דמיון מפליג ויכולת עשייה. הדמיון לא היה פרוע וחסר רסן ויכולת העשייה הייתה יכולת של מנהיגות בונה שאפשרה לו לסחוף אחריו אנשים מסוגים שונים שרק הצירוף שלהם אפשר הוצאה לפועל של הפרוייקטים המורכבים שהוא התמודד איתם. הוא היה מצליח בכל פרויקט לבנות סביבו צוות מקצועי שתמך בו ואפשר לו לבצע את שלבי הפיתוח הקשים והמתסכלים שאותם יש לעבור כשמפתחים אובייקט חדש ובלתי מוכר. הוא היה מצליח לשכנע ולהלהיב משקיעים שהאמינו בו ונתנו לו את המשאבים כדי להוציא מן הכוח אל הפועל רעיונות ומחשבות לפרויקט שעובד ומוציא תוצר שיש בו תועלת ועשוי להחזיר את ההשקעה ולשאת רווחים. כל פרוייקט כזה היה מסע ארוך של פגישות אין קץ, מצגות, התגברות על אי אמון, ספקות ופחדים ובנייה של אמון שנסמך על תוצאות מוכחות. ליוויתי אותו בפגישות כאלה והתפעלתי מיכולתו המופלאה לבנות באוזני השומעים מוצר דמיוני, פרי רוחו הנלהבת, להסביר את היתרונות שלו ולאחר מכן לבנות אותו, מא' עד ת', תוך קבלת עזרה של צוות אנשי מקצוע מובילים – כל אחד בתחומו.
היו לי הרבה שיחות עם גודי, היו לו דעות נחרצות על כל דבר. הדעות שלו היו מבוססות על השקפת עולם, שנבנתה על נסיון חייו העשיר אשר היה מלא עליות ומורדות – השקפה שנסמכה על מספר יסודות מוצקים ואני אגיד רק כמה מהן :
- צריך לפעול על פי השכל ולא על פי הרגש. גודי הוא רציונליסט מובהק. כל אחד צריך לפעול על פי אמונתו ומה שהוא חושב לנכון ולא להיות מושפע ממחשבות ולחצים של אחרים, גודי הוא נון-קונפורמיסט מושבע.
- צריך לחיות ללא ציפיות מהזולת. כל אחד חי על פי הצרכים שלו. כך לא תתאכזב ולא תהיה מתוסכל, (וכאן בא עקרון שלכאורה סותר – אבל גודי חי איתו מצוין).
- תהיה טוב ונדיב למשפחה ולחברים שלך ותמיד תהיה נכון לעזור ולתת ככל יכולתך … וצפה מכולם להיות כאלה !
גודי חי אתנו 74 שנים והצליח לטעת בלב של כל אחד מאתנו את גודי שלו:
- גודי הרך והאמוציונלי שמציף אותך בשפע הרגשות שלו וגודי הקפדן והמחמיר.
- גודי האוהב לשבת בבית וליהנות ממה שבנה וטיפח וגודי המטייל והשואף לטבע.
- גודי בעל ההומור המצחיק והמשעשע וגודי חמור הסבר והכועס.
- גודי האסטטיקן ואוהב היופי והאמנות וגודי אשר בז לעתים לביטויי אמנות אשר לא מצאו חן בעיניו.
הצירוף של כל אלה הוא אשר יוצר את הדמות שכל אחד מאתנו נושא איתו וזאת, כמובן מעבר להיותו אהוב כאבא, סבא, בן זוג, אח, גיס, בן משפחה וחבר. איתי הוא ממשיך ללכת, ללעוג קצת למתאבלים אחריו ולהעיר את ההערות החדות והעוקצניות שלו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
צביקה שפירא
לגודי / צור אבולניק (חבר ילדות)
צור אבולניק
גודי היקר
משפחת אגדי האהובה והאמיצה. לעדה, רם, סיון, אור ולי. ולכל בני המשפחה קטנים וגדולים. עדה טילפנה לספר שמצבו של גודי מאד התדרדר ובאתי במהרה. גודי שכב על המיטה במפלס הטלויזיה ופניו מול הגינה הניבטת מדלת היציאה המרושתת. מימינו פעלה הטלויזיה, לידו ישבו לסרוגין הילדים הגדולים והייתה תנועה רבה במעלה המדרגות של הנכדות עולות ויורדות כמו מלאכיות מהציורים. הייתה תכונה שלמה לפני ארוחת הערב המשפחתית – מסורת מקודשת במשפחת אגדי. פעם ראשונה ואחרונה שגודי לא ישב בראש השולחן מאז שאני מכירה את ה"אגדים" לא חשבתי שזו תהייה הפגישה האחרונה בינינו. חשבתי שאבוא עוד כמה פעמים בזמן הקרוב ושהעיכול של הגזרה הרעה יהיה יותר איטי. אבל כנראה שכבר אי אפשר היה להמשיך ככה וגודי הלך לעולמו. למרות הסבל ראיתי אותו מחייך, אומר משהו, מגיב לסביבה והעיקר מוקף במשפחה שהפכה לשבט גדול ומקסים, מוקף בביתו על כל תכולתו האסתטית, האסצנטרית (חסרת מרכז), השעונים, הקרמיקות, ה"מצייאס", ופריטים נוספים שמאחוריהם עומדים אין ספור סיפורים. ואת הבית מקיפה הגינה, בריכות הדגים לשעבר, הצמחים, החתולים, הכלבים והאחרונים מתוך רבים, זכרונם לברכה, ייבדלו לחיים טובים "רסטה" ו"שד" שאין שם שיותר מתאים לו.
אני גאה בכלבי הברונזה שעדה החליטה לצקת בעידודי. זה לוקח אותי לשנים רחוקות שקשורות לתקופה שבה נפגשנו במעוז אביב, הראש של גודי בתוך המנוע, רם וסיון ילדים קטנים, ואחר כך "עיר היונה" במעוז אביב, עם מלא יוזמות עסקיות ומעורבות שהייתה לגודי ב"עסקי" האמנות של עדה. אז זה היה פסלי הקרמיקה – וזה מזכיר לי שמות של כל מיני "מאכרים" שקיבלו כינויים מיוחדים. תמיד היה איזה קוץ תקוע בשם שלהם, זה היה ההומור של גודי – אפיקורס חרוף, אוהב אך חשדן, בעל אופטימיות אין סופית ואהבת חיים עזה עם רגליים שרוטות בבוץ. "לאכול את החזיר עם השומן עד שיטפטף ", זה משפט שלו.
הכלבים שהתחילו בקרמיקה ונוצקו בברונזה לוקחים אותי גם לשנה האחרונה. היה לנו יום טיול לבית היציקה בבית נקופה, וגודי שלהפתעתי לא ראה מקום כזה לפני כן היה נרגש מעל הראש. הוא נתן הרבה עצות לשיפור וייעול של בית היציקה. זה היה יום אביבי יפה והמשכנו שלושתנו ל"יד השמונה" המשופעת ירק ירושלמי, וגודי היה איש – ילד שמח באותו יום.
גם בשנים רחוקות היו לנו שיחות וויכוחים על אמנות עד אמצע הלילה, כי גודי אהב והבין כיוצר את מהות האובססיה והצורך להיות מיוחד ולהגדיר מחדש את מה שמובן מאליו, אבל היו גם מחלוקות גדולות בענייני טעם. בשנים האחרונות כבר היו לנו הרבה פחות ויכוחים. לפני שלושה חודשים עדה וגודי היו בתערוכה שלי וגודי שכבר די מזמן השלים עם האמנות שלי אמר שהפעם זה היה מאד יפה. בעצם תמיד באתם לתערוכות שלי וליוויתם אותי מאז שהיכרנו ובגלל זה הייתם המשפחה שלי. וזה תמיד היה – עדה וגודי, נוסעים לעדה וגודי באורנית.
נוח על משכבך גודי יקר. היית אגדה בחייך ולעצמך. השארת אחריך מלא חיים, המצאות וירק ואתה תמיד תהיה כאן. אתה בטוח יודע את זה.
דרורה דומיני