יעקב אחוה (פרוז'נסקי)

יעקב אחוה נולד למשפחת פרוז'נסקי בעיירה פרוז'אני שברוסיה הלבנה להוריו יצחק נתן וחנה אסתר לבית קופצ'יק. אביו היה סופר סת"ם ויעקב קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר, תלמוד תורה ובישיבה. בשנת 1906 , בהיותו בן 22 היגר לקנדה והצטרף שם לתנועת "פועלי ציון" בעיר מונטריאול. היה פעיל בתנועה ובארגון הפועלים היהודיים. התפרנס מעבודתו כפועל בחייטות. בשנת תרע"ג , 1913, עלה לארץ וקיבל אז את הכינוי "העולה היהודי הראשון מקנדה".
בחיפושיו אחרי עבודה חקלאית הגיע לפתח תקוה ויחד עם עוד חברים היה בין מקימי קבוצת "אחוה" שנטלה על עצמה עיבוד פרדסים וכרמים בקבלנות. כך סייע לפועלים עבריים רבים לקבל עבודה אצל איכרי פתח תקוה. יעקב היה הרוח החיה בקבוצה ובחיי ציבור הפועלים. הוא סייע לכל פועל – הן בקבלת עבודה והן בסידורים אישיים שונים כגון השגת אוכל ומקום מגורים. לקראת סיום מלחמת העולם ה-1, בתרע"ח – 1918 , התנדב לגדוד העברי הארץ-ישראלי. לאחר שחרורו הנהיג קבוצת חברים שניסו להתיישב באדמות הנגב השוממות בתל-ערד. לאחר שלא השיגו אמצעים לקידוח באר ולא יכלו למצוא מים, וויתרו החברים על הקרקע.
יעקב נשא לאישה את גילה בת אהרון לייב חמלנצקי.
ב-1919 נסע יעקב לקנדה והתנדב לפעולה למען מוסדות ההסתדרות. שם הקים מגבית לרכישת כלי עבודה לפועלים בארץ. סייע לעליה לארץ ובשנת 1921 פעל באיסטנבול להעלות לארץ 400 עולים שעוכבו שם עקב הגבלות שהטילו הבריטים. יעקב סייע לסידור העולים בארץ. השתתף בייסוד קבוצת "אחוה" המחודשת שהקימה את קבוצת יגור שליד חיפה. יעקב היה בין מייסדי קבוצת "מעבר" בפתח תקוה שהתארגנו לקבלת עבודה בקבלנות מאת איכרי המושבה וגם ביצעו עבודות עבור הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1925 היה בין מייסדי קיבוץ גבעת השלושה שנקרא על שם שלושת פועלי פתח תקוה שמתו בכלא התורכי בדמשק בשנת 1917. המייסדים הגיעו מקבוצות הפועלים "מעבר" ו"עין חרוד" ששכנו קודם לכן בפתח תקוה. יעקב פעל כנציג המתיישבים במוסדות והצליח להשיג מימון לחפירת באר מים. למרות מצבם הכלכלי הקשה של החברים, החליט יעקב להשקיע את הכספים שהשיג לצורך חפירת הבאר ופיתוח ענפי המשק. בהנהגתו את קבוצות המתיישבים בגבעת השלושה ופעולתו לאיחוד שתי הקבוצות והקמת קיבוץ קבע, הצליח יעקב להניח אבן פינה נאמנה לחיזוק וביסוס גבעת השלושה בשנותיה הראשונות.
תוך כדי עבודתו ופעילותו הציבורית למען גבעת השלושה, השתתף גם בגאולת קרקעות וייסוד המושב כפר-סירקין בשנת 1936 .
לאחר קום המדינה החליף יעקב את שם משפחתו מפרוז'נסקי ל- אחוה, על שם קבוצת "אחוה" שהיה בין מייסדיה.
בשנת 1952 , עם הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר עם חברים אחרים לקיבוץ עינת שהוקם באדמות "נזלה" ליד ראש העין. יעקב המשיך בעבודה ציבורית, ניהל את מחלקת הוותיקים בהסתדרות הכללית והיה פעיל בהנהלת "בתי אבות" בוועד הפועל של ההסתדרות.
יעקב אחוה נפטר ב-י"א תמוז , תשכ"ה (11.7.1965) והובא לקבורה בקיבוצו – עינת.
יעקב אחוה היה כל חייו אדם שהסתפק במועט, צנוע אך עם זאת פעיל למען הכלל, שעיקר דאגתו לעזור לחברים, לחלשים ולזקנים. היה בין ההולכים בראש מפלסי הדרך בהתיישבות ובקבוצות העבודה שהנהיג.
לאורך כל דרכו שמר יעקב על קשרים אמיצים עם מנהיגי תנועת הפועלים ומדינת ישראל.
במאי 1964 מלאו ליעקב 80 שנה.
בינואר 1965 יצא ספר לכבודו – דרכו של אדם / יעקב אחוה / מנחה לגבורות.
(הוצאת בית נטע (הרפז) וקיבוץ עינת, עריכה מרדכי רייכר.)
מתוך הספר בחרנו להביא את דברי גולדה מאיר- שרת החוץ דאז:
הנני מודה: הופתעתי לא במעט כשקיבלתי את ההזמנה לטקס נטיעת החורשה שתישא את שמו של אחוה. באשר בארבעים שנות חיי בארץ ידעתי, כי אחוה הוא עושה, מתכנן. נוטע, ופתאום אחרים עושים, נוטעים עבורו, לשמו.
לא חשוב מה היה עלי לעשות היום לפי הרשום בלוח. אמרתי: ישנן עוד פינות-חיים בחיינו שכדאי לראות אותן ואנשים שיש להתקנא בהן. באתי ראיתי ונוכחתי: אין לקנא, לדעתי, בעולה בדרגה, במה שהשיג לאחר שביתת רעב או בהחלפת דירת-פאר אך יש לקנא באדם שהלך זה למעלה מחמישים שנה בדרך אפורה, אך מלאה הוד אור וסיפוק הנפש.
לולא מעטים אלה, כמו אחוה ודומיו, מי יודע אם היינו יושבים פה היום, בפתח תקוה המורחבת, לפי ביטויו של הרצפלד, ודגל ישראל מתנופף מעל לראשינו. לבי מלא תודה על אשר זיכוני להיות פה איתכם, היום ובמעמד רם זה.
יהי זכרו ברוך.