יוסף לץ

בן בתיה ודב. נולד בשנת תרס"ו (1905) בפרנסק, פולין כבן יחיד במשפחה בת חמש בנות. אביו נרצח על-ידי הקוזאקים בימי מלחמת העולם הראשונה ומאז נשא יוסף בעול פרנסת המשפחה. בתום מלחמת העולם הגיע כפליט, עם אמו ואחיותיו לגרמניה ושם הצטרפו לאחותו הנשואה באותה ארץ. בגרמניה הצטרף ל"החלוץ", יצא להכשרה ובה התמחה בעבודות בניין. בשנת 1936 עלה לארץ-ישראל ונכנס כחבר לקיבוץ גבעת-השלושה בו עבד בבניין כצבע. חביב היה על כולם וחברותי אולם ערירי.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היה מן המתנדבים לצבא הבריטי, לחם ביוון ובקרבות הקשים של טוברוק שבמדבר המערבי. עם פלוגת ההובלה 462, ביום כ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943), היה על סיפון האנייה "ארינפורה" בדרכה מאלכסנדריה של מצרים למלטה בשיירת אניות בריטיות המסיעות אנשי-צבא לפלישה לסיציליה. באותו יום הופצצה האנייה על-ידי מטוסים גרמניים ומאה וארבעים מחיילי היחידה היהודית היו בין הטובעים בים עם אנייתם, ויוסף בכללם. הניח שתי אחיות. שאר בני משפחתו נספו בשואה.

בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אנייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות 140 הנופלים.
חוברת לזכרו הוצאה על ידי קיבוץ גבעת השלושה בשנת 1944.

יהי זיכרו ברוך.