יוסף ברבש

כשאני מתיישבת לכתוב על אבא, אינני יכולה להשלים עם העובדה שעלי לכתוב על העבר. למרות גילו, היתה הידיעה על מותו כה פתאומית ומהממת. אמנם סבל אבא בחודשים האחרונים לחייו, אבל אף-פעם לא התאונן באזננו, וזאת אחת מני תכונות רבות שאהבתי כל-כך אצל אבא. עבור אבא הכל בחיים היה ט ו ב, ו ר ו ד, ש ל ו.
"יש זמן, שום דבר לא בוער, למה למהר?" – נהג לומר. אינני זוכרת שאבא אי-פעם התמרמר, התרגז, או היה רציני זמן ממושך. תמיד חייך ושביעות רצון היתה נסוכה על פניו.
יש אנשים שמעשיהם לוו בשירי תהילה ובקול תרועות רמות. אבא נמנה, כמדומני, עם האלמונים, שעליהם לא סיפרו, אבל הם החלוצים, שבעבודתם היום-יומית, האפורה והקשה בארץ הניחו את היסודות הבריאים להקמתה של המדינה העברית בישראל.
מבית חם ומסודר, ברוסיה, הגיע ב-1922 עם העליה השלישית למושב רב התלאות – נהלל, לייבש הביצות. למרות הקדחת אשר פקדה אותו במשך שנה, לא נרתע. דרכו בארץ – שרק עתה נבנית – היתה קשה : ידע רעב, תנאי מגורים באוהל, מאבק יום-יומי על עבודה, התנגשויות עם המשטר הבריטי, ולבסוף הצטרפותו לקבוצת הפועלים "מעבר" בפתח תקוה ויסוד קיבוץ "גבעת השלושה" ממערב למושבה פתח תקוה. עם ה"פילוג" בשנת 1953 עבר עם אמא ואיתנו, בנותיו, להקים את הקיבוץ החדש – עינת.
אבא היה שלם עם הדרך שבחר בה – החיים בקיבוץ. לא-פעם נעשו מעשים, שלדעת המשפחה היו בלתי צודקים, אבל אבא הגן עליהם בלהט ואמונה. ביישנותו וצניעותו לא הפריעו בביטוי כשרונותיו הרבים במשחק וזמר. שנים רבות השתתף במקהלות ובכנסים. היה פעיל בחוג-הדרמטי של המשק. מילא תפקידים במחזות, כמו של מולייר ובמופע "חתונה בעיירה" שהוצג עשרות פעמים בעינת ובמקומות רבים בארץ. בכולם זכה להערכה רבה במילוי תפקידיו.
אינני יכולה שלא להזכיר את תחביבו המיוחד – משחק השחמט. משחק זה היה בשבילו לא רק אמצעי להעברת הזמן אחרי העבודה. השחמט הוא משחק שדורש מחשבה מעמיקה, ריכוז רב ודמיון פורה, ולכן כל כך נהנה אבא לשחק. כל תחרות ומשחק היו חוויה מיוחדת עבורו. לא חשוב היה לו התואר והדירוג, ההשתתפות במשחק היא העיקר עבורו.
כזה היה אבא, כל עיסוק אהוב, כמו קריאת ספר, משחק וכד' נעשה לשמו. המטרה היא הנאה, סיפוק והעשרת הידע, שלא על מנת לקבל פרס ופרסום.
כסבא קשור היה מאד לנכדיו. מדי פעם שר איתם והשתעשע עמם. לקח אותם לטיולים ולנדנדות. אם לפעמים לא ביקר במשך זמן קצר שאלו הילדים: "מתי סבא כבר יבוא, אנחנו מתגעגעים אליו ! ".
כן, אבינו וסבנו האהוב, כולנו מתגעגעים וזוכרים אותך. דמותך תשאר לעד בליבנו.