יוסף ברבש
תרנ"ח - 1898
ב' שבט תשל"ח - 10/1/1978
על קברו הרענן / זוהר שוהם
יוסף ברבש, מוותיקי הוותיקים של חברי עינת, הלך לעולמו.
עוד בשנת 1923 הצטרף לחבורת "מעבר" – קבוצת פועלים ששכנה באופן זמני ליד בית ההסתדרות בפתח תקוה. יחד עם החבורה עבר כאחד המייסדים של קיבוץ גבעת השלושה. בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, עבר עם משפחתו להקים את הקיבוץ החדש – עינת.
דמותו המצניע-לכת והנחבא אל הכלים, היתה לחלק מהנוף החברתי של עינת. כל שהכירוהו ירגישו בחסרונו.
לא התהלך בגדולות, כל שביקש – פינה צנועה לעצמו שבה יוכל לעסוק בתחביביו השונים. בראש וראשונה היה נתון למשחק השחמט. קרא ספרות הקשורה במשחק ועקב אחר מדורי השחמט בעתונות. השתתף בתחרויות שחמט רבות, לפני חודש השתתף בנבחרת "האיחוד" (התנועה הקיבוצית – איחוד הקבוצות והקיבוצים) בתחרות המסורתית שבין הזרמים הקיבוציים.
אהב לשבת עם חבריו ולשחק איתם, וכך להעביר את שעות הערב.
ברבש השתתף בצעירותו באופן קבוע במקהלה ושמר לה אמונים במשך שנים רבות. כן השתתף באופן פעיל בחוג הדרמטי, ובשנים האחרונות שימח את לב כל הצופים בדמות "החתן" במופע שהועלה פעמים רבות – "חתונה בעיירה".
ברבש השתדל לא להכביד על איש. רגישותו בנושא זה היתה לשם דבר. גם בגבור עליו כאביו, פחד לספר לרופאיו ולכל מבקריו על חוליו. "הכל בסדר" – היה עונה לשאלת המתעניינים בבריאותו. גם אם נצרך למשהו היה מהסס מלבקש, ולעיתים היה מגיע לפתח חדרי – כשכני – ובפיו בקשת עזרה כל-שהיא.
לרעייתו דבורה, לבנותיו – רבקה ורחל ובני משפחותיהן – תנחומינו הכנים.
יהא זכרו ברוך !
יוסף ברבש – איננו !
בקיבוץ עינת הלך לעולמו השבוע השחמטאי יוסף ברבש, מוותיקי הפותרים בארץ. שנים רבות השתתף בקביעות במפעלי השחמט של ההתיישבות העובדת ו"שח-קיט" ונטל חלק בהתמדה בתחרויות הפתרונים במדורנו ובירחון "שחמט".
זכינו להכירו כאדם ענו ונעים הליכות, באירועי השחמט ובמפגשי ה"פרובלמאים" (פותרי חידות שחמט), וכולנו כואבים את הסתלקותו.
יהי זכרו ברוך!
["על המשמר" , 13.1.1978 – מדור השחמט.]
יוסף, אישי היקר / דבורה ברבש
בכאב לב גדול אני כותבת זכרונות אחריך. קשה להאמין שכל כך מהר הגיעה פטירתך.
יוסף הגיע ארצה, לנמל יפו, בשנת 1922. עם בואו לארץ שכן, כמו גם עולים אחרים, באוהל, בתל אביב, על שפת הים.
בבואו לארץ היה חוסר עבודה, אולם יוסף מצא עבודה בבנין. אחר זמן מה עבר לנהלל לעבוד בייבוש הביצות. שם הותקף במחלה חזקה של מלריה. לפי פקודות הרופאים נאלץ לעזוב את נהלל וחזר לתל-אביב.
אחרי שנה בהיותו בארץ יצאה קריאה של ההתיישבות העובדת ללכת מן העיר אל הכפר. יוסף נענה לקריאה והלך לפתח-תקוה. פתח תקוה היתה מושבה, אולם רוב התושבים עסקו בחקלאות ובעיקר בענף הפרדסנות. ליד בית ההסתדרות בפתח תקוה התארגנה קבוצת פועלים שעבדו בעיקר בפרדסי האזור. בין מארגני הקבוצה היה החבר יעקב אחוה (פרוז'נסקי). שם קבוצת הפועלים נקרא "מעבר". יוסף הצטרף לקבוצה, אהב לעבוד ועבד בהרבה עבודות כולל עבודות קשות. ב – 1925 עברו כל חברי הקבוצה לגבעה ממערב לפתח תקוה והקימו את קיבוץ "גבעת השלושה" אליהם הצטרפו גם חברים מקבוצת "עין-חרוד" שהגיעו מירושלים.
בעת הפילוג בתנועת "הקיבוץ המאוחד" בשנת 1953 עברו חברי מפא"י וביניהם יוסף ברבש, רעייתו דבורה ושתי בנותיהם לקיבוץ החדש "עינת".
איש תם וישר היה. מוצאו ממשפחה טובה בסלבוטה שבוולין. הוא התייחס להרב פנחס מקוריץ – מצד אמו, ומצד אבא – מגדולי החסידים.
למד תורה, תנ"ך ותלמוד. הבין במוסיקה, אהב לשיר, שר במקהלות. תחביבו העיקרי היה משחק השחמט.
קשה עלי הפרידה ממך, יוסף היקר, אחרי שלושים ושבע שנות נישואינו, היותנו יחד. היו לנו חיים טובים, חיי שלוה.
כשנולדו הבנות שמחת מאד. אמרת: "תראי דבורה, הבנות שלנו תהיינה יפות וטובות". הנכדים שלנו אהבו אותך מאד. גם המשפחה שלי, קרוביי, אהבו אותך וכיבדוך.
יהא זכרך ברוך !
[התפרסם בעלון "השלושים" לפטירתו, ב' אדר א' תשל"ח. 9.2.1978]
קינה על אבי / רבקה גולד (ברבש)
אבי היקר !
לא אוכל לשכוח אותך לעולם, תמיד אזכור אותך ותמיד אראה לנגדי את דמותך השקטה והנעימה ואת טוב לבך, את פניך אשר החיוך לא מש מהן. את רגשותי העמוקים קשה לי לבטא מפאת האבידה הגדולה.
זוכרת אני, כשהיינו ילדות, רוחלה ואני, ועשינו מעשה-קונדס, אף פעם לא הרמת את קולך עלינו, לא כל שכן את ידך. תמיד העדפת לפתור הכל בשקט, בסבלנות, אם זה בעבודה או בחברה, וגם אנו שאפנו להיות כמוך.
כולם אהבו אותך, מי שהכיר אותך, גם הנכדים וגם הנכדות. זוכרת אני, כשהיית בא למושב "עין-אילה" הילדים היו צועקים מרחוק: "אמא, סבא בא !". הילדים היו מאושרים ושמחים והיו מפגיעים בו: "סבא, תישאר אצלנו כמה ימים !" , ואתה, בחיוכך המתוק ובדמותך הנעימה והטובה, היית אומר: "רק לשני ימים, אני צריך לחזור לקיבוץ לעבוד". וכשהיית אומר שצריך אתה לחזור, היו הילדים אומרים: " סבא, אולי תבוא לגור אתנו לתמיד !".
אבא יקר, מה אוסיף ומה אומר, לא חשבתי שכבר תעזוב אותנו לנצח. בשביל כולנו האבדה היא כה גדולה, שאיני יכולה לבטא במילים.
בלב כולנו תשאר תמיד לנצח באהבה ובהערצה.
תהא נשמתך ברוכה !
לזכר אבינו שאיננו עוד / רוחל'ה ברבש
כשאני מתיישבת לכתוב על אבא, אינני יכולה להשלים עם העובדה שעלי לכתוב על העבר. למרות גילו, היתה הידיעה על מותו כה פתאומית ומהממת. אמנם סבל אבא בחודשים האחרונים לחייו, אבל אף-פעם לא התאונן באזננו, וזאת אחת מני תכונות רבות שאהבתי כל-כך אצל אבא. עבור אבא הכל בחיים היה ט ו ב, ו ר ו ד, ש ל ו.
"יש זמן, שום דבר לא בוער, למה למהר?" – נהג לומר. אינני זוכרת שאבא אי-פעם התמרמר, התרגז, או היה רציני זמן ממושך. תמיד חייך ושביעות רצון היתה נסוכה על פניו.
יש אנשים שמעשיהם לוו בשירי תהילה ובקול תרועות רמות. אבא נמנה, כמדומני, עם האלמונים, שעליהם לא סיפרו, אבל הם החלוצים, שבעבודתם היום-יומית, האפורה והקשה בארץ הניחו את היסודות הבריאים להקמתה של המדינה העברית בישראל.
מבית חם ומסודר, ברוסיה, הגיע ב-1922 עם העליה השלישית למושב רב התלאות – נהלל, לייבש הביצות. למרות הקדחת אשר פקדה אותו במשך שנה, לא נרתע. דרכו בארץ – שרק עתה נבנית – היתה קשה : ידע רעב, תנאי מגורים באוהל, מאבק יום-יומי על עבודה, התנגשויות עם המשטר הבריטי, ולבסוף הצטרפותו לקבוצת הפועלים "מעבר" בפתח תקוה ויסוד קיבוץ "גבעת השלושה" ממערב למושבה פתח תקוה. עם ה"פילוג" בשנת 1953 עבר עם אמא ואיתנו, בנותיו, להקים את הקיבוץ החדש – עינת.
אבא היה שלם עם הדרך שבחר בה – החיים בקיבוץ. לא-פעם נעשו מעשים, שלדעת המשפחה היו בלתי צודקים, אבל אבא הגן עליהם בלהט ואמונה. ביישנותו וצניעותו לא הפריעו בביטוי כשרונותיו הרבים במשחק וזמר. שנים רבות השתתף במקהלות ובכנסים. היה פעיל בחוג-הדרמטי של המשק. מילא תפקידים במחזות, כמו של מולייר ובמופע "חתונה בעיירה" שהוצג עשרות פעמים בעינת ובמקומות רבים בארץ. בכולם זכה להערכה רבה במילוי תפקידיו.
אינני יכולה שלא להזכיר את תחביבו המיוחד – משחק השחמט. משחק זה היה בשבילו לא רק אמצעי להעברת הזמן אחרי העבודה. השחמט הוא משחק שדורש מחשבה מעמיקה, ריכוז רב ודמיון פורה, ולכן כל כך נהנה אבא לשחק. כל תחרות ומשחק היו חוויה מיוחדת עבורו. לא חשוב היה לו התואר והדירוג, ההשתתפות במשחק היא העיקר עבורו.
כזה היה אבא, כל עיסוק אהוב, כמו קריאת ספר, משחק וכד' נעשה לשמו. המטרה היא הנאה, סיפוק והעשרת הידע, שלא על מנת לקבל פרס ופרסום.
כסבא קשור היה מאד לנכדיו. מדי פעם שר איתם והשתעשע עמם. לקח אותם לטיולים ולנדנדות. אם לפעמים לא ביקר במשך זמן קצר שאלו הילדים: "מתי סבא כבר יבוא, אנחנו מתגעגעים אליו ! ".
כן, אבינו וסבנו האהוב, כולנו מתגעגעים וזוכרים אותך. דמותך תשאר לעד בליבנו.
עלון עינת לציון 30 לפטירת יוסף ברבש / 9.2.1978
לזכר חמי, יוסף ברבש ז"ל / מאת דויד גולד
זוכר אני את חמי, סבא יוסל'ה, הנקרא כך בפי ילדינו, במקרה שקרה בתקופת מלחמת ששת הימים (1967). לפני פרוץ המלחמה הייתי במילואים והמשכתי לשרת גם במלחמה. רבקה אשתי נשארה בבית עם שני ילדים, שהיו עדיין קטינים וכל עול המשק רבץ עליה.
באחד הימים חמי, סבא יוסלה, בא לבקר את רבקה ואת הילדים. היה מורגש במצב הבטחוני שעלול לקרות משהו. אני קיבלתי חופש, הגעתי הביתה. בשיחה עם יוסף, עלה גם נושא פוליטי. השתתף בשיחה גם בחורצ'יק מהמשק, ששירת בשריון. הויכוח היה די סוער. פרץ הבחור ואמר: אם יקראו לו לגיוס, כשהמצב חמור מאד-מאד, מה יהיה? אך סבא יוסל'ה ענה בפשטות: אין לעשות מזה פניקה. אנחנו נתגבר על כל הקשיים שייווצרו מהמצב. ראיתי בו אדם שאיכפת לו, ושיש לו רגש אחריות כלפי המדינה והישוב. אדם פשוט היה בחייו.
יהא זכרו מבורך!
חברים מספרים על יוסף ברבש ז"ל
(קטעים מהספדים שפורסמו בעלון עינת ב-30 לפטירתו / 9.2.1978)
בשקט ובצניעות הלך לעולמו…/ דינה ברכר
… עד כלות הנפש רצה להיות מועיל בעבודה. וכאשר לא עמדו לו הכוחות, כמו בעבר, עבד כמה שעות בחדר-האוכל, למרות שזה היה למעלה מכוחותיו – לא רצה לוותר. רק לא לאכול לחם חינם…
…. אני זוכרת את ברבש, כאשר נסענו לפתח-תקוה לשיר במקהלת הפועלים, … היה זה פלא בעיני, איך בגוף צנום זה יש קול בס חזק. הוא שר יפה מאוד וגם ידע תפילה מה היא. היה תענוג לשמוע אותו מתפלל, כשליח-ציבור, בקולו הערב … לצערנו לא נשמע אותו עוד, ולא נראה אותו יותר, את הדמות – החתן הנמוך ליד הכלה הגבוהה, בהצגת "חתונה בעיירה"…
ברבש "בעל-קורא" / יהושע נויבויאר
… הכרתיו היטב בבית הכנסת בשנים האחרונות,,, הוא היה "בעל-קורא" טוב …. היה בין שליחי-הציבור (ש"צ) בתפילות בימים הנוראים… היה נעים לשמוע את המילים שביטא בתפילות ובקידוש של שבת. ברבש יחסר לנו ומי ימלא את מקומו? היה בין העשיריה הראשונה ב"מנין" … זכרו לא ימוש מאתנו. יהא זכרו ברוך !
דברים לזכרו / יצחק זלצברג
… הפגישה הראשונה עם ברבש יוסף היתה לפני קרוב לארבעים שנה, כאשר ניסרנו עצים להסקה, בחורשה, בימי גשם. סיפר לי אז על עצמו, על חוסר עבודה בתל-אביב, ימי-רעב ועל עזיבה גדולה מהארץ. היתה אז פנייה ב"בית-ברנר" (בית ההסתדרות בתל-אביב), למחוסרי עבודה להצטרף לקבוצת "אחוה" בפתח תקוה. (שם הקבוצה שונה ל"מעבר") . ברבש עשה עלי רושם של איש כן וישר. סגנון דיבורו פרוזאי, בלי מליצות חלוציות – אידיאליסטיות שהיו אז באופנה.
… נפגשנו פעמים בעבודה בפרדס, בקטיף. היה ממש תענוג לעבוד איתו כבן-זוג, אם לא נחטף על-ידי אחרים. הוא עלה בזריזות על העץ, נעלם בין העפאים, הגיע עד הצמרת, ובכל פעם הוריד תרמיל לפרוק את הפרי שקטף.
…. בבית הכנסת מילא ברבש את התפקיד החשוב ביותר של "שליח-ציבור", עבר לפני התיבה וקרא בתורה… לשמוע אותו היה זה עונג רוחני רב. …. ברבש היה בעל אוצר בלתי-נידלה של ניגונים מסורתיים לשבתות מיוחדות, לחגים ולקריאת מגילות לפי טעמי-מקרא שונים..
… בית הכנסת שלנו בעינת ידע זמנים טובים. התקיימו אירועים משפחתיים, חגיגות בני-מצוה, שהשתתפו בהן שלושה דורות יחד עם ילדי הכיתה. חברים אמרו "קדיש" במשך שנה תמימה … בליל שמחת-תורה רקדו הילדים עם הדגלים בידיהם…
ראוי חברנו יוסף ז"ל להעריכו בעניין זה שהיה לו יקר מאוד, וכה הרבה לתרום לו. ניסיתי בזה לבטא את הצער והכאב בשם כל המתפללים. נשמתו תהיה צרורה בתוכנו וזכרו ינוב בעומק לבנו בברכה, בכבוד ובהרבה תורה. חבל על דאבדין ולא משתכחין !