יוסף אפטר

יוסף בן זכריה וחיה אפטר נולד בכפר אורשלנו שברומניה.
כשהיה יוסף בן 7 נפטרה אימו חיה צימליכמן ממחלה קשה ושלושת הילדים – יוסף, דייזי ואתי עברו להתגורר עם משפחת צימליכמן , הוריה של אמם.
אביו של יוסף – זכריה, עלה לארץ וקנה בית בכפר יונה.
בילדותו ברומניה אהב יוסף לרכב על סוסים שהיו ברשות משפחת אימו. יוסף היה נוהג לרכב לבית הספר על גבי סוס ומאוחר יותר עבד בחווה. הוא היה צעיר נאה שהבנות אהבו את דמותו כרוכב.
בשנת 1941 התחילו מהומות נגד היהודים ברומניה. יוסף גויס לצבא הרומני.
בני משפחתו – סבא, סבתא, שתי הדודות והאחיות נשלחו למחנות השמדה. חלקם נספו בשואה אך האחיות דייזי ואתי שרדו.
בשרותו בצבא הרומני חווה יוסף תלאות רבות, אך עם נסיגת הצבא הגרמני ברח יוסף עם כמה חברים ולאחר מסע רגלי מפרך ביערות ובדרכי עפר הצליחו לחזור לכפר הולדתו ברומניה. המלחמה נגמרה אך יוסף נשאר לבד ללא משפחה באירופה והחליט לעלות בעקבות אביו לארץ ישראל. בשנת 1948, עוד לפני קום המדינה, העפיל לארץ על סיפון האניה "קדימה". האניה נתפסה על ידי השלטונות הבריטים שהטילו הסגר על חופי הארץ וכל נוסעיה הועברו למחנה מעצר בקפריסין.לאחר קום המדינה ושחרור העצורים, הגיע יוסף לארץ והתאחד עם אביו בכפר יונה.
האב נישא בינתיים לאשה שניה, לאה ונולדה להם בת משותפת, חווה.
בכפר יונה הכיר יוסף את יפה וייס. הם נישאו ב 25.6.1949 ועברו להתגורר במושב בארותיים והתפרנסו מחקלאות. שם נולדו שני ילדיהם הראשונים – משה ולאה. לאחר כמה שנים עברה המשפחה להתגורר בקבוץ פרוד שבגליל ושם נולדה הבת הצעירה זיוה.
בשנת 1962 עזבו את קיבוץ פרוד כדי להתקרב למרכז הארץ ועברו לקיבוץ עינת.
יוסף היה איש חרוץ ומלא שמחת חיים ואהב לרקוד ולשיר.
אהב את בני משפחתו ושמר עליהם מכל משמר.
שנים רבות עבד ברפת בעינת ומספר שנים גם בחדר האוכל. כפנסיונר עבד גם בנגריה. היה איש חברותי מאד, אהב אנשים וילדים, אהב את מדינת ישראל, היה תמיד מוכן לויכוח פוליטי מעמיק. עד ימיו האחרונים טיפח את גינתו המרשימה ליד הבית,. עזר גם לשכניו לעבוד בגינה, שתל עצי פרי ופרחים.
יוסף נפטר בגיל 78 ונקבר בעינת.
יהי זכרו ברוך.