טזיה יופי

עם הוודע לי על מותה של טזיה, נזרקתי כולי לימים רחוקים, ימי תחילת שנות ה-20 של המאה שעברה.
ב – 1919 , רעב, טיפוס ופרעות….. זוועה שלטה בכל. עיירות יהודיות פזורות ברחבי אוקראיינה נחרבו ונמחקו מעל פני האדמה.
כשנסעתי בעגלת איכרים לביקורים בעיירות שנשארו, בעניני התנועה, ראיתי את ארובות התנורים מזדקרות אל-על. זה מה שנשאר מהחיים השוקקים בעיירות שנחרבו. טזיה ושני אחיה הגיעו כפליטים לעירנו, היה זה בשנת 1922.
אינני יודעת איפה הם היו. אני יודעת רק שההורים מתו בדרך. הם השתכנו בביתנו. טזיה אף פעם לא סיפרה על תקופת האימים הזו, דרכי היא נכנסה לשורות "צ.ס" (ארגון ציוני סוציאליסטי), "יוגונד", ול"החלוץ". נפתח דף חדש בחייה והיא כולה התמסרה לו. אני כבר לא הייתי בבית כשהיא נסעה למשק החקלאי "תל-חי" שבחבל קרים. עם גל המאסרים ע"י ה ג'י.פי.או (המשטרה החשאית של ברה"מ לשעבר), טזיה נאסרה בגלל השתייכותה לארגונים ציוניים, ישבה בבית הסוהר והוגלתה לגירוש לסיביר. משם היא הגיעה לארץ בשנת 1927.
טזיה ידעה ליצור קשרים עם חברים, התכתבה עם הרבה אנשים והיו לה הרבה קשרי ידידות.
במרוצת השנים חלו תמורות בכולנו. את טזיה הכריע מצב בריאותה הקשה והוא שגרם לקשיים רבים בחייה. תמו ייסוריה,
יהי זכרה ברוך.

(מתוך דף לזכרה של טזיה שצורף לעלון עינת)