חביבה אילן
י"ד כסלו תרע"ד - 13/12/1913
י"ד תשרי תשמ"ג - 1/10/1982
על קברה
היום אנחנו מלווים למנוחת עולמים את חברתנו חביבה.
חביבה נפטרה בערב חג סוכות במוסד הסיעודי בפרדס חנה בו שהתה בשנים האחרונות עקב מחלתה. שש שנים של יסורים, שנים של ניתוק מהבית על המשתמע מכך.
חביבה היתה חברה בגבעת השלושה ועברה לעינת עם הפילוג. עבדה הרבה שנים בגן הירק ואחר כך במחסן הבגדים.
חביבה היתה מאד צנועה, מסתפקת במועט, וכל עולמה הוא בנה היחיד אורי, אותו היא גידלה במסירות רבה והרבה אהבה.
גם בשהותה במוסד הקפידה מאד על לבוש מסודר. ערך העבודה לא הרפה ממנה עד ימיה האחרונים. רצתה לעבוד ולהביא תועלת. בוקר בוקר ניקתה את השולחנות וערכה אותם לארוחת הצהרים.
לפני כשלושה שבועות חלה הדרדרות גדולה במצב בריאות ובשבוע האחרון נמסר לנו ע"י הרופאים המטפלים בה שמצבה קשה ביותר.
כולנו משתתפים היום עם אורי והמשפחה באבלם.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
ינעמו לך רגבי עפרך.
חביבה אילן – שלושים למותה / טוביה הכהן
ילד הייתי אז, לפני שנות דור. את צעדי הראשונים עשיתי בחיק המשפחה הענפה. עם חביבה עברתי כברת דרך די ארוכה, בעיירה הקטנה אנטופול במחוז פוליסיה שבפולין. (היום ביילורוסיה המערבית שסופחה לברית המועצות בימי מלחמת העולם השניה). חביבה, דודתי, בת הזקונים מתוך שמונת הילדים של הוריה רחל ויוסף כגן.
רוב יהודי העיירה עסקו בחקלאות. בחווה החקלאית של משפחתנו היתה חביבה הכוח המניע. עסקה בגידול ירקות וכבישתם לשימורים. עבודת כפים ביום – ובהמשך, עוזרת לאמא שלה בסדרי הבית. רכונה היתה על ספרים וקריאה בערבי החורף הארוכים והקרים עד לשעות הקטנות של הלילה. בויכוחים הסוערים בחיק המשפחה, בין אחים ואחיות החלוקים בדעותיהם, השתלבה חביבה, אם כי בצורה שקטה ונעימה, כי נעימת הליכות הייתה בכל דרכי חייה.
שורשים עמוקים היו לקשרים שלנו. מוצא תרבותי משותף בצירוף ייחוס משפחתי מסוים. אך מעל לכל, השקפת עולם אחת. הרמוניה בתפיסת הדברים הבסיסיים שהיו עולמנו הקטן.
את דרכה לארץ מצאה חביבה באמצעות הנוער החלוצי בעיירה ובהמשך, בקיבוץ ההכשרה באזור וילנה שהוביל אותה להגשמה. אבל איפה שהוא בלב פנימה, כאב לה על שעזבה בית חם ומשפחה.
תחנתה הראשונה בארץ היתה נהלל, יחד עם יוסף יבל"א. שנים קשות של מעשה בראשית כאן בארץ שלנו, בהמשך בקיבוץ גבעת השלושה ובעינת.
… אחרי פרידה ארוכה מחביבה, בארץ, ואנוכי – אחרי שנות נדודים בברית המועצות ואירופה, נפגשנו בהתרגשות בתחילת 1947 בגבעת השלושה. הם – חביבה ויוסף ואורי הילד הקטן והנחמד בצעדיהם הראשונים בקיבוץ. הישוב היהודי בארץ במצור. ה"כלניות" – החיילים הבריטים נציגי האימפריה שרצו בגבעה ועסקו בחיפושי נשק. חביבה, כימים ימימה – שקטה, אופטימית ונרגשת מפגישתנו. פגישה איתי – שריד משפחתנו המסועפת בפולין.
חביבה היתה רעיה מסורה ואם אוהבת עד בלי גבול. כל הליכותיה אדיבות, עדינות וסבלנות. בשנים האחרונות נאבקה על חייה ומחלתה הקשה לא מרפה ממנה. אחרי חולי וסבל רב הוכרעה והסתלקה לבלי שוב. בזכרוני חרותה חביבה קורנת טוב לב, ישרה ונפש טהורה.
יהי זכרה ברוך!
טוביה הכהן, קיבוץ עמיר
* אמי, זכרונה לברכה / אורי אילן
(תקציר שיחה בין אורי אילן לחזי ראובני מארכיון עינת)
אמי, חביבה, הצטרפה לתנועת "החלוץ" ב 1935 , שהתה בקבוצה שהתארגנה בוילנה (כיום בליטא) והגיעה לארץ בשנת 1937. משבעת אחיה ואחיותיה של אמא, 3 היגרו לארה"ב עוד בשנות ה – 20 , עם שניים מהם זכיתי להפגש לאחר שבגרתי. 4 מהאחים שנשארו בפולין, ובהם אביו של טוביה הכהן, נרצחו בשואה.
בראשית דרכה של אמא בארץ הצטרפה לקיבוץ רמת רחל. שם פגשה את יוסף, אבי, והתחתנו. הורי רצו לנסות אופן התיישבות אחר ועקרו למושב נהלל. בנהלל גרו בתנאים קשים במבנה פח. אני נולדתי בנהלל בשנת 1940. אמא לא עבדה פרט לעבודות משק הבית. אבא ניסה את כוחו בעבודות שונות אבל עקב המצב הכלכלי הקשה החליטו הוריי לעבור לקיבוץ. לאחר נסיונות וגישושים לאן להצטרף, הגיעו בשנת 1945 לגבעת השלושה. אמא עבדה במטבח. היא סיפרה לי כי בתקופה שהכשרת פלמ"ח שהתה ליד גבעת השלושה, עזר לה בעבודות המטבח הבדרן שייקה אופיר. בתקופת הפילוג, כאשר המטבח וחדר האוכל חולקו אף הם והוצב קיר שחצה את חדר האוכל לשניים – אמא היתה אחראית על חלק המטבח של חברי מפא"י.
עברנו לעינת בשנת 1953. אמא עבדה בכרם ובמשתלה.
אבי עזב את עינת בשנת 1957 ומאז נשארה אמא לבדה. מלבד עבודות המשק וסידור הבית והגינה, אהבה לקרוא ספרים. ידעה היטב גם רוסית וגם פולנית והרבתה בקריאה.
בשנותיה האחרונות היתה זקוקה להשגחה ועזרה בחיי היום-יום. בתחילה הצטרפה אלי לדירתי ואני טיפלתי בה ככל שיכולתי. כאשר מצבה הבריאותי החמיר הוחלט להעבירה למוסד טיפולי. בתחילה אושפזה במוסד ב"כפר מלל". עברה כמה מוסדות עד שהגיעה למוסד בפרדס חנה. שם השתפר מצבה לזמן מסויים ויכולה היתה להלך ללא עזרה. בהמשך, למרות הטיפול הטוב שקיבלה, הדרדר מצבה והיא נפטרה, והיא בת 69.
יהי זכרה ברוך.
* הכותרת "אמי זכרונה לברכה" מתוך שירו של ח.נ. ביאליק.