הרץ בן-יהודה

סבא היה הולך לבית הכנסת הקטן שברחוב גרוזנברג. לפעמים בימות החול ותמיד בשבתות ובחגים. בראש השנה וביום כיפור התלוותה אליו סבתא. ליל הסדר נחגג בביתם כמיטב המסורת היהודית. סבא ישב על הספה בראש השולחן, נתמך בכריות צחות כשלג וניהל את הסדר כשמחרים אחריו משפחות ילדיו הקיבוצניקים. שירים מפה ומשם. הלכות החג שספגתי בבית הסבים הייתה ייחודית לבני דורי שלרובם לא היו סבים וסבתות. נטילת ידיים, אפיקומן, כוס אליהו הנביא.
סבא היה עושה את הקניות בשוק והיה אחראי על פריסת הלחם.. סבתא צחקה בהומור הדק שלה שאת מלאכת הפריסה למד בצבא הבריטי – פרוסות עבות וגסות…
בפסח היה אחראי על גרור החזרת, עם הדמעות וכל השאר. לאחר שיצא לגמלאות נהג לשבת בבוקר על המרפסת הקטנה בכניסה לבית וצפה לרחוב. לראות אולי יבוא אורח. כשנגלה אחד כזה הוא היה "כורז" למלכה שתוציא ותכין אוכל וכיבוד.
לא היו אז טלפונים להודיע על בואנו. הבית היה בכוננות קבועה לאירוח: בני משפחה, קרובים רחוקים, בני עיר וחברי הקיבוצים עינת ורמת הכובש שהזדמנו בעיסוקיהם.
גם אנחנו הנכדים התארחנו מדי חופש בהרכבים שונים אצל סבא וסבתא. סבא לקח אותנו למגדל שלום שנבנה לנסיעה על המדרגות הנעות ! זאת הייתה אטרקציה! וגם, סיבוב בחלונות הראווה בשבת.. הוא אמר לנו שהוא רושם כל מה שנבקש..
הברכה השגורה בפיו הייתה : "בריאות ואושר והצלחה רבה!"