דבורה וקשטיין

תקציר מסיפורה של סבתא דבורה כפי שסיפרה לנכדהּ צור גולן בשנת 1982.
(מתוך עבודת השורשים של גאיה וקשטיין בכיתה ז' בביה"ס ירקון של המועצה האזורית דרום-השרון – 2006)

נולדתי ברחובות בפורים 1913. הורי אמי היו ממקימי המושבה רחובות.
הורי גרו בחיפה. לאבי היה שייך בית הדפוס העברי הראשון בחיפה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אבי גויס לצבא הטורקי ועברנו מחיפה לבית הורי אמי ברחובות, עד סוף המלחמה 1914-1918.
אחרי המלחמה חזרנו לחיפה. הלכתי לגן ואחר-כך לבית ספר עממי.
אני זוכרת את יום מותו של יוסף טרומפלדור וחבריו – זה היה יום אפור ועצוב מאוד.
בשנת 1921 עברנו לגור בשכונת נווה שאנן – שכונה יהודית חדשה ליד חיפה. השכונה נבנתה בלב הר בודד ואנו היינו בין מקימי השכונה.
בפעם הראשונה הגעתי לשם על גמל כי לא היה כביש. בלילה הגמלים היו עוברים בשבילים והפעמונים שלהם היו מצלצלים בעוד הערבי מסלסל בקולו.
אני ואחיותיי (רוחמה ובת שבע) התחלנו ללמוד בבית-ספר "חכים" – הוא "אליאנס". בגיל 12 למדתי צרפתית, אנגלית וערבית.
בשנת 1929 גמרתי את בית הספר ואני בת 16 – הצעירה בכיתה. אני זוכרת כיצד התכוננו לנשף סיום בית הספר ובדיוק באותו ערב פרצו בארץ מאורעות הדמים. באותה תקופה השתתפתי בתנועת הנוער "הבחורות הסוציאליסטיות" וגם במקהלת הפועלים. היה זה בילוי תרבותי עם הופעות של המקהלה וטיולים מהנים בים ובכרמל.
בשנת 1934 עברנו חזרה לרחובות כי אבי חלה והמשפחה התחילה הכל מחדש.
באותה שנה הכרתי את סבא אריה. הוא היה פועל בפרדסים מיד לאחר שעזב את גבעת השלושה.
אני, כל השנים אהבתי חיי קיבוץ ורציתי לחיות בקיבוץ.
בנינו משפחה ברחובות ונולדו לנו בן ובת – דני ועפרה. השנים שגרנו ברחובות, היו שנים יפות, נעימות ושקטות.
עם פרוץ המאורעות ב- 1936 המצב נהיה קשה. סבא היה כמה זמן נוטר וחבר ב"הגנה".
לפני מלחמת השחרור ב – 1947 בערך, עברנו לגבעת השלושה ופה התחיל בשבילי פרק חדש.
חיי עבודה מהבוקר עד הערב , חיים בחדר קטן, עבודה במטבח ובגן הילדים – אהבתי את החיים האלה.
עם הפילוג ב- 1951 יצאתי ללמוד להיות מורה למלאכת יד. באותה שנה נולדה לנו בת נוספת – יעלי. השנים היו קשות אבל כולם חיו באותו אופן כך שלא הרגשתי קושי.
סבא אריה היה איש שמח מלא חיים, בדיחות והומור. הוא מאד אהב את ילדיו, את המשק ואת העבודה.
בשנת 1952 עברנו ל"שטח" – הנקודה החדשה שהיא היום "עינת" שלנו.
בשנים הראשונות חיי התחלקו בין לימודים, עבודה בבית הספר ובעוד מקומות – בעיקר במטבח. במשך הזמן עברתי לעבוד כמורה למלאכת יד, בבית הספר שלנו בעינת, במשך עשר שנים. בבית הספר בעינת היו 12 כיתות ועבדתי מ 9 בבוקר עד 6-7 בערב.
היה לי הרבה סיפוק בעבודה כי היו תוצאות טובות עם הילדים שאהבו את המקצוע. חדר המלאכה היה כמעט תמיד פתוח.
לפני החגים עבדנו בלי סוף והכנו קישוטים ותפאורות והייתה שמחת יצירה.
כשעפרה נישאה עזבתי את בית הספר. עבדתי כמה שנים במטבח ואחר כך עברתי לעבוד במחסן ילדים בתפירה ובתיקונים. שם אני עובדת כבר הרבה שנים עם הרבה סיפוק.
יש לי 4 נכדים נחמדים ואני משתדלת להיות סבתא טובה, חיונית ולא נודניקית.
בזמני הפנוי אני עובדת כספרנית במשק וממשיכה לעסוק במלאכת יד.
כיום אני שמחה עם ילדיי ונכדיי ומקווה להיות בריאה ולראות הרבה שמחה מילדיי ושלום בארץ.
* * *
סבתא דבורה נפטרה בשנת 1991 חודשיים לפני הולדת נכדתה טליה בִּתה הבכורה של יעלי.
בחייה זכתה לארבעה נינים: אורי וטל – בנים לדן ומרגלית. והתאומים דור ושי – בנים למירי וזהר.
יהי זכרה ברוך.