דבורה ברבש

מתוך עלון עינת 12/1982

שנה עברה מאז הלכה אחותי דבורה לעולמה, אך היא עמי תמיד. בגיל רך התייתמנו מהורינו: אני בהיותי בת ארבע והיא בת שתים-עשרה.
דבורה, שהייתה בת בכורה עזרה לאבינו בגידול חמשת הילדים, שנותרו יתומים, ביניהם – תינוק בן שנתיים. האחריות הכבדה והדאגה לבני המשפחה שנפלה עליה מילדות, גרמה לה שתהא שונה מילדים אחרים. דבורה לא שיחקה כילדים אחרים. בילדותי אני זוכרת אותה לומדת או עובדת. כשאבא היה מפציר בה, בשבת, שתצטרף למשחק לילדים אחרים, היתה עונה – "אני צריכה ללמוד!" ואמנם כל השבת הייתה לומדת משירי "היינה", אותם למדה בעל-פה וזכרה אותם כל חייה.
הצטיינה בלימודים, במיוחד בחשבון. כבר בגיל צעיר ניהלה ספרי חשבונות של מפעל גדול, מפעל שהיו לו חמישים סניפים. היתה לתמיהה גם בעיני המבקר הממשלתי הפולני אשר סירב להאמין כי בחורה צעירה כזו אחראית על ניהול חשבונות של ספרים כה רבים, וכדי לנסותה שאל: " מתי את חיה את חייך?" דבורה ענתה לו ללא היסוס תשובה שהעלתה חיוך על שפתיו של השואל: "את גאונית ! " אמר ונשק לה. נתן לה במתנה עט יקר-ערך.
דבורה גדלה בבית דתי, משפחת חסידים. אבינו ז"ל היה לומד יום-יום פרק גמרא ואת הרמב"ם. יחד עם תורת היהדות ספגה דבורה גם מן הספרות והשירה הגרמנית והמערבית. זכורני כיצד היתה מדריכה אותי ביצירותיהם הקלאסיות של טולסטוי ודוסטוייבסקי.
כאשר החלה הממשלה הפולנית ביסוד קואופרטיבים ממשלתיים והתנחלויות ליהודים, נתפרק גם המפעל של הדודים שלנו. אני נסעתי לדנציג, שם נותרו לדודים נכסים. לשם באה גם דבורה. ברקע כבר הורגשה והדאיגה הופעת ה"היטלריזם", אשר לא פסחה גם על יהודי דנציג. לפיכך נסעתי להכשרה בעיר לודז', לקיבוץ "בורוכוב", שם התכוננתי לעליה.
דבורה באה בעקבותי. את הכסף לעליה לארץ קיבלתי ממנה. דבורה נשארה לעבוד עוד שנה, עד שנתאפשרה עלייתה. העליה לארץ הצילה את חיינו. אבינו אחיותינו ושאר בני המשפחות הקרובות, שנותרו שם, ניספו בשואה. קצרה ידנו מלהושיע.
דבורה בקיבוץ גבעת השלושה, למרות שבירותה וגופה החלש, סרבה לעבוד בהנהלת חשבונות. על הפצרותי היתה עונה: "עבודת מזכירות היא לאנשים חולים. אני יכולה לעבוד עבודה גופנית."
החיים נתנו בה את אותותיהם. יכולתי לראותה כאובה כאב פיזי ונפשי, וחבל, חבל מאוד!
דבורה לא חדלה מעבודתה עד שמחלתה מנעה זאת ממנה. למרות סיבלה האישי לא חדלה להיות מסורה, אחראית ודואגת לכל, עד יומה האחרון.
לא אשכחך דבורה, היית לי אם ואחות. תמצאי שלווה בקברך, תנוחי בשלום באדמת ישראל, אשר עבדת אותה במסירות !
אחותך המיותמת – חוה.