גדליהו גלזר

מוצא משפחת גלזר הוא מרוסיה. אחד מענפי המשפחה התיישב בעיר לאסק (Lask) אשר בפולין. סבו של גדליהו, יוסף גלזר נולד בלאסק. לאסק נמצאת במרחק 30 ק"מ מדרום מערב ללודז' (Lodz). יותר ממחצית תושביה השתייכו לקהילה היהודית. גם קהילה זו הושמדה ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה.
בלאסק נולדו ליוסף שלשה בנים: דב, צבי-דוד ואריה-יהודה הוא אביו של גדליהו.
המשפחה עברה להתגורר במזרח גרמניה במדינת Sachsen, מחוז Vogtland, בעיירה בשם פלקנשטיין (Falkenstein).
אביו, אריה-יהודה הוכשר להיות רב ושוחט, והשתייך לחסידות גור. הוא התחתן עם פרידה מיכאלוביץ בתו של גדליהו מיכאלוביץ שמוצאה בעיירה בשם דזלושז'ין (Dzialoszyn) הנמצאת כ 80 ק"מ מדרום מערב ללודז'. פרידה נפטרה בגיל צעיר ובעקבות כך אריה יהודה התחתן עם אחותה – מרים. גדליהו הוא בנה של מרים.
גדליהו התחנך בבית דתי שבו הקפידו על קלה כחמורה. יחד עם זאת אביו הכיר בכך שכדי להתפרנס יש צורך לרכוש השכלה כללית, משום כך הילדים נשלחו ללימודי יום בבית הספר הכללי של העיירה, ואת לימודי הקודש השלימו בבית. כנער, גדליהו היה חובב ספורט. בהיותו בעל מבנה גוף חסון, בחר לעסוק בספורט האגרוף. המיומנות שרכש בתחום זה סייעה לו בעימותים עם התלמידים הגויים, שרובם היו על רקע אנטישמי. בבית הספר התיכון, גדליהו למד במגמת מסחר והנהלת חשבונות, וסיים את לימודיו עם תעודת בגרות. עם סיום התיכון, הוא הצטרף לתנועה הציונית ובמקביל נטש את אורח החיים הדתי.
בשנת 1933 הנאצים עלו לשלטון, ההתנכלויות ליהודים גברו ובמשפחת גלזר חשו כי הקרקע בוערת מתחת לרגליהם. גדליהו החליט לעזוב את גרמניה, הוא הצטרף להכשרה בלודז' שבפולין ובשנת 1935 עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כסבל בנמל יפו ולאחר מכן הצטרף לקבוצת הכשרה חלוצית -"בחרוּת". קבוצה זו אשר התמקמה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, במחנה של אהלים וצריפים, היוותה לימים את גרעין המייסדים של קיבוץ גליל-ים.
כל המשפחה למעט אחיו שמואל, הספיקה לעזוב את גרמניה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שמואל שכבר היה נשוי ואב לבן, נשאר מסיבות שאינן ידועות לנו ולא עזב את גרמניה. הוא, אשתו, והבן נלכדו ע"י הנאצים, ונכלאו במחנה הריכוז אושוויץ. הבן והאישה נספו במחנה.
בקבוצת "בחרוּת" גדליהו הכיר את פנינה בן ניסים והתאהב בה. זה היה מפגש מעניין של צעירים שבאו מרקע תרבותי שונה ביותר, אבל עם הרבה אהבה בלב וזהות רבה בתפישת העולם ובמיוחד לגבי היעדים הלאומיים. ביחד הם רקמו תכניות, טיילו ברחבי ארץ ישראל, ובשנת 1938 הם התחתנו. נולדו להם שני ילדים – ניצה (1938) ושלמה (1946).
לאחר שאימא ואבא עזבו את קבוצת הבחרות, הם התגוררו ברמת גן, שם נולדה ניצה. באותה תקופה אבא הצטרף להגנה ובמסגרת זו עסק בשמירה על אתרים, הגנה על שכונות, ובהעברת נשק ותחמושת. בשנת 1946 המשפחה הצטרפה לקיבוץ גבעת השלושה. בגבעה, אבא עבד במפעל הקיבוץ אשר יצר אריחי ריצוף (מרצפיה).
הפילוג בקיבוצים בשנת 1952 הוביל לכך שגבעת השלושה התפצלה לשני קיבוצים. אמא ואבא בחרו להצטרף לפלג האיחוד שתמך במפלגת מפא"י. הוקם קיבוץ חדש בשם עינת והמשפחה עברה להתגורר בו.
בתחילת שנות ה 50 רוב המשפחה כבר התיישבה בישראל, והבית בעינת נהפך למוקד המפגשים המשפחתיים. אמא ואבא טיפחו את הבית ואת סביבתו. בגינה ניטעו עצים ונשתלו שיחים ופרחים. בערבי שבת, בשבתות ובחגים, קרובי המשפחה נהגו להגיע ולהתארח אצלנו. הבית היה פתוח ואהוב על כולם.
אבא החשיב מאד את ההשכלה ורכישת מקצוע. בעצמו אהב מאד לקרוא ספרים, לשמוע הרצאות בנושאים שונים, ולקרוא חומר משלים אותו השיג מהספרייה. אירוע מיוחד עבורו היה הבילוי בקונצרט של מוזיקה קלאסית, או בהצגת תיאטרון. אבא הכיר רבות מהיצירות הקלאסיות ואת יוצריהם. איתנו הוא לא הפסיק לדבר בשבח ההשכלה והדעת, ותשומת לב רבה הוא הקדיש למעקב אחר התקדמותנו בלימודים בבית הספר.
נאמנותו של אבא למשפחה לא ידעה גבולות. הוא היה נוהג לבקר באופן קבוע אצל הוריו אשר גרו ברחוב כ"ג יורדי הסירה בתל אביב, ולסייע להם בכל אשר נדרש. כאשר לא הייתה תחבורה ציבורית זמינה הוא היה עושה את כל הדרך משכונת בורוכוב לתל אביב, בהליכה ברגל. לאחר מות אביו הוא הקדיש לפחות ערב שבועי אחד לביקור אצל אמו אשר התגוררה בתל אביב ואח"כ בבית האבות ויז'ניץ אשר בבני ברק. הוא היה מוכן לכל עזרה לבני המשפחה החל מיעוץ בשיחות אישיות, סיוע בקבלת עבודה וכלה בביצוע של פעולות פיזיות כגון: העברת דירה, סידור הגינה, וכו'.
אבא ניחן בחוש הומור. היתה לו יכולת מיוחדת וצבעונית לתאר דמויות ומצבים באופן היתולי. יחד עם זאת, ביטויי הומור הושמעו רק בחיק המשפחה הקרובה וזאת כדי שאחרים לא יבואו לכלל מבוכה.
במילואים אבא שירת בחיל התותחנים. שירותו במילואים הסתיים עם הגיעו לגיל הפרישה.
בעינת אבא עבד בענפי החקלאות השונים: פרדס, מטע הנשירים, בננות, אבוקדו, כרם הענבים, ועוד. לכל עבודה שעסק בה הוא התייחס במלוא הרצינות וביצע אותה במסירות רבה. מספר פעמים הוא שימש כסדרן עבודה בקיבוץ וכאשר לא ניתן היה לשבץ לעבודה אחד מחברי הקיבוץ, אבא ביצע בעצמו את העבודה. באמצע שנות השבעים הוא לקה בליבו ונאלץ עקב כך להפסיק לעבוד בחקלאות, ולעבור לעבודה משרדית.
אבא קיבל על עצמו את תפקיד התמחירן של הקיבוץ. בעבודה זו הוא יישם את שלמד בבית הספר התיכון. הקפדנות והדיוק בביצוע שאפיינו אותו, באו לידי ביטוי בולט בעבודתו החדשה. בתחילת שנות השמונים חלה הרעה בכושר ראייתו. בתחילה איבד את הראייה בעין אחת ואח"כ גם בשנייה. אמנם נעשו ניסיונות רפואיים לתיקון המצב, אולם הם נכשלו. אבדן הראייה גרם לאבא למשבר קשה. במשך הזמן למד לחיות עם המצב החדש ולמלא את זמנו בפעילות שיש בה תוכן. הוא החל להאזין לספרים מוקלטים, תכניות רדיו, עבודה בסדנא, ובאירוח של בני המשפחה והידידים.
בספטמבר 1986 חלה הידרדרות מהירה במצבו הבריאותי וחודשיים לאחר מכן, בכ"ח בחשון התשמ"ז 30.11.1986, אבא נפטר.
יהי זכרו ברוך.