ברכה קפלן

הגעת לסוף הדרך, מסתיימת תקופה ארוכה רצופת חוויות ומעשים, כמעט 100 שנה, לגבי דור שלם.
עלית לארץ בשנות העשרים, היית שייכת לתנועה של גיבורים. נערים צעירים שמרדו בהורים, עזבו בתים ועלו לארץ בתקופה מאד קשה.
הציונות שאת היית חלק ממנה הייתה תנועה של עשייה רבת שנים.
היית בין מקימי קבוצת "הכובש" וקיבוץ "רמת הכובש". אחרי הפילוג בתנועה הקיבוצית, היית בין מקימי עינת, קיבוץ שהשקעת בו מרץ, כוח, ולפעמים גם בריאות. קשה היום לתפוס את שגרת העבודה של הליכה ברגל מפתח תקוה למגדל צדק כדי לעבוד בעשיית חצץ.
אמא, עבדת בעבודות מגוונות – ברפת, במשתלה, כמטפלת בילדים ותופרת במחסן. אשה קטנה אבל בעלת שאר-רוח וכוח נפשי בלתי רגיל.
החיים שלך לא היו קלים. גידלת שני בנים לבד. תמיד דאגת שלא נרגיש שאבא חסר לנו. גם את הקטע הזה עברת בגבורה בלתי רגילה.
אהבת את הגינה שתמיד הייתה מטופחת ונקיה והצלחת להעביר את אהבת הטבע שלך גם אליי. האידיאלים של הקיבוץ תמיד היו נר לרגליך. כל דבר היה חשוב לך, התעניינת בכל דבר, גם בחיים הפוליטיים.
היית אשה צנועה מאד, תמיד הסתפקת במועט. החדר הקטן תמיד היה מסודר וחם, עם כלים פשוטים.
בשטח השירה היית ממש כוכבת. בצעירותך תמיד הופעת בשירה בכל שמחה. ידעת לכתוב לכל אירוע בכישרון רב. כתב היד שלך מסודר ויפה ומסוגנן למופת.
בילדותי היינו נוסעים בחגים לכרכור לסבא פסח וסבתא ציפורה. הנסיעות היו כרוכות בהכנות רבות. לקחנו תרנגולת, ביצים, הכל היה צריך להיות ארוז ומסודר וכמובן היה צריך לסחוב הכל. מפרדס חנה היינו הולכים ברגל מרחק רב ואמא סוחבת הכל. היית אישה שלא מתלוננת, בתקופה האחרונה היית על כסא גלגלים. הייתי שואל אותך: "אמא מה שלומך ואיך את מרגישה ?" ותמיד היית אומרת "הכל בסדר" ומיד עוברת לשאלות על הנכדים, על הנינים, כדי להסיט את הנושא ממצבך.
אמא, היית גאווה בשבילי, למדתי ממך הרבה על החיים. אני שמח שאת קרובה לאבא עכשיו, לפחות במותכם התאחדתם.
אני רוצה להודות בשמי ובשם כל המשפחה לאסתי ולצוות "בית דובדבני" על הטפול המסור באמא.
אמא, גן עדן מחכה לך. אני בטוח שתגיעי לשם, מפני שאם לא את אז פשוט לא קיים גן כזה. אני נפרד ממך אמא יקרה שלי. היית צדקת גמורה.
תנוחי בשלום על משכבך.