אבו עלי

הכרתי את עלי אבו כשהגענו לעינת בשנת 1953. הייתי ילד בן 6. עלי עבד במחסן זינגר. באותה תקופה המיכון היה בראשיתו ומשלוחי תבואות הגיעו לעינת בשקי יוטה גדולים וכבדים. שק מלא כזה שקל כמה עשרות קילוגרמים. בין החברים רק עלי אבו היה מספיק גדול וחזק כדי להרים שקים כל כך כבדים.
ועלי היה איש שלא התחמק משום עבודה, עשה תמיד מה שצריך. הרים שקים כבדים והעביר אותם למחסן. במשך הזמן החלו לאכסן תבואות באסם הגדול שנבנה במיוחד לכך. התבואות הגיעו בתפזורת ולאכסנם כבר לא היה צורך בעבודת ידיים.
עלי הועבר לעבודה אחרת שרבים לא הסכימו לעשות – שטיפת הכלים בחדר האוכל. עמדת השטיפה היתה בתוך המטבח. לתוך כיור נירוסטה גדול הועברו כל הצלחות, הספלים והסכו"ם, עלי שפשף את הכלים בליפה ובסבון, העביר אותם עוד שטיפה והכניסם למכונת השטיפה. משם נעו הכלים על גבי סרט נע לייבוש. כך עמד שעות על רגליו ועסק בניקוי הכלים.
לשמחתו של עלי, בשעות הארוחות בחדר האוכל נכנסו חברים רבים שהחזירו את כלי האוכל שלהם לעמדת השטיפה. עלי בירך את כולם לשלום, בחיוך ובמאור פנים. עלי הכיר גם את כל הילדים. אמנם לא את כולם זכר בשמם אבל ידע היטב מי הם הוריהם. אלי היה פונה תמיד ואומר: "שלום בן רבקה!" אני שמחתי שהוא מכיר אותי ומברך אותי. גם עלי בנדר מספר כי עלי אבו תמיד פגש אותו במאור פנים ובברכת שלום.
באחד האירועים שהיו בחדר האוכל התקבצנו כמה חברים וביקשנו מעלי שיצטלם איתנו. עלי שמח והצטלם עם הנערים הצעירים כשהוא לבוש בסינר העבודה שלו.
עלי היה ספורטאי מבלי להשתתף בתחרויות. מבחינת כוח לא היה לו מתחרים. עלי פיתח ספורט נוסף שמעטים בעינת עסקו בו והוא – קפיצה למי הבריכה. היה מטפס על המקפצה שגובהה 3 מטר וללא כל חשש קופץ למים שראשו כלפי מטה, ובדרכו אל המים עוד עושה חצי סיבוב הצידה. מפגשו עם המים עורר סערה במי הבריכה עקב ממדי גופו הגדול והכבד.
עלי היה חובב מוסיקה ונהג לנגן לעיתים על הפסנתר בבית התרבות של עינת – "בית אחוה".
עלי נישא לרינה. ב – 1956 נולדה בתם נורית, אך התינוקת חלתה ומתה בת 15 חודשים בלבד. בשנים הבאות נולדו להם הילדים: דליה ויצחק.
עברו על עלי ימים קשים, גידול וחינוך הילדים הציב בפניו אתגר גדול. מסיבות שונות הוחלט להעבירו גם מעבודתו בשטיפת הכלים – מה שפגע בו מאד.
גם בחיי המשפחה התגלו קשיים שהעיקו עליו מאד.
במזכירות עינת ידעו על הקשיים שמהם סובל עלי אבו וניסו למצוא פתרון למצוקותיו. בשנת 1970 עלי בנדר היה מרכז המשק. עלי בנדר התנדב להסיע את עלי אבו לרופא מומחה שיאבחן את מצבו. עלי אבו השתכנע להצעתו של בנדר להפגש עם רופא מומחה והשניים קבעו פגישה במרפאת המומחה. בעת הפגישה העלה עלי אבו את טענותיו על מצבו הבריאותי, עלי בנדר ניסה לחזק את דבריו. לדבריו של עלי בנדר, הרופא לא התרשם שמצבו של עלי אבו יכול להביא אותו להתנהגות לא רציונלית ולכן סיים הרופא את הפגישה תוך שהוא כותב חוות דעת שהעביר לרופא המשפחה בעינת.
לאחר ימים ספורים נמצא עלי אבו ללא רוח חיים למרגלות מבצר "מגדל-צדק" הסמוך לשדות עינת.
מותו היה טרגי בכל מקרה, בין אם היתה זו תאונה ובין אם ביקש את מותו – לא נוכל לדעת.
נזכור את עלי כאיש טוב לב, שהיה חביב לכל רואיו ונכון תמיד לעזור. מסור לאשתו רינה ולילדיו דליה ויצחק.
יהי זכרו ברוך.