תמר רוזנשטיין
י' טבת תש"ז - 2/1/1947
ט' אלול תשס"ח - 9/9/2008
תולדות חייה / קרן רוזנשטיין - כהן
אמא נולדה ב – 2.1.1947 באפגניסטן.
המשפחה שלה היתה מבין המשפחות העשירות. עלתה לארץ בגיל שלוש.
העלייה ארכה כשנה, הגיעו לארץ ב-1951 היות והיו צריכים לחנות בכמה ארצות בדרכם (הם היו 5 נפשות במשפחה). כשהגיעו לארץ השתכנו במעברת עמישב (פתח-תקוה).
לאביה של אימי לא היה מקום עבודה ואימה עבדה בכל מיני עבודות, כדי לפרנס אותם.
אמא התחילה ללמוד בגיל 7. בכיתות א' – ג' למדה בבית ספר ממלכתי, למרות זאת, המורים לימדו רק בערבית. בהגיעה לגיל עשר משפחתה עברה לגור בשכונת שפירא בתל אביב, שם למדה ב"בית יעקב" שהוא בית ספר דתי.
בהיותה בת 16 עברה לקיבוץ עינת. הגיעה לבושה בחצאית, הייתה דתייה, שומרת מסורת.
הייתה שנתיים בחברת נוער, המדריך היה מאיר רונן ז"ל. באותו החדר בו השתכנה גרה גם אהובה עוזרי ז"ל (הזמרת).
הוריה המאמצים היו קרל ורבקה רוזנשטיין, הכירה את צבי בנם, בעלה לעתיד, כאשר הייתה מבקרת אצלם לעתים קרובות.
בגיל 19 ב – 8.5.1966 ערב ל"ג בעומר, התחתנה עם צבי. היא לא שירתה בצבא.
לאחר הנישואים הם אימצו בת בחברת הנוער, שונטל הרוש ,ששמרה איתנו על קשר במשך כל הזמן.
ב – 12.6.1968 נולד בנה הבכור גדי ז"ל, ב – 12.2.1972 נולדה קרן, ב- 17.3.1978 נולדה אביבית.
כשגדי נולד הייתה לו מחלה של עצמות רכות והוא נדרש לטיפולים וביקורים בבית החולים, אמא טיפלה בו במסירות בחום ואהבה.
גדי התפתח יפה וגדל אך בהמשך חלה כתוצאה מזיהום ואמא המשיכה במסירות נפש לטפל בו. לאמא היה מנהג קבוע בימי ג' לנסוע לבקר את אימה ואת אחיה ספי ויוסי, במשך כל ימות השבוע חיכתה ליום הזה.
היא הייתה שמחה ומאושרת, אהבה לרקוד, לשמוח ולשיר.
לאחר מותו של גדי, משהו כבה בה וכל שמחת החיים שהייתה לה נעלמה.
בשנות ה- 70 ושנות ה- 80 עבדה בבית "שחף", בגן "רקפת" ו"שקד" כמטפלת בילדים.
יותר מאוחר עבדה גם במחסן הבגדים עם בתיה תבור, בתיה ינאי ומלכה בלום – זכרן לברכה, ועם נעמי רז, שושנה בן יוסף וזיוה אפטר תבדלנה לחיים ארוכים.
כאשר הקיבוץ החל בתהליך של הפרטה בשנת 2005, הרבה מחברי הקיבוץ לא נזקקו לשירותי המכבסה והעדיפו לכבס באופן עצמאי בבתיהם. העבודה במחסן הבגדים פחתה וצימצמו את הצוות. אמא נאלצה לסיים את העבודה שם.
ב- 9.9.2008 בזמן שאביבית הייתה בחופשת לידה עם בנה יאיר, באו השניים לבקר את אמא כמידי בוקר בסביבות 11:00. אביבית ראתה מבעד לחלון את אמא יושבת על הספה והטלוויזיה פועלת ,מהר מאד אביבית הבינה שמשהו נורא קרה.
אני הגעתי תוך מספר דקות וגם ניסים בעלי,הוזמן אמבולנס אך לפרמדיק נותר רק לקבוע את מותה של אמא בגיל 61.
אמא נטמנה בעינת ליד קיברו של גדי בנה האהוב, בקשה שהביעה מהיום שנפטר.
יהי זכרה ברוך .
תפילה
לסבתא תמר היקרה !
סבתא, אני מתגעגעת אליך מאד ואני רוצה שתחזרי אלי ומצטערת שאת לא איתי. בביאת המשיח את תחזרי בעזרת ה'.
אני לא אשכח אותך לעולם ועד.
לסבתא ולי היה קשר מיוחד.
ביליתי עם סבתא רגעים רבים מאז היותי תינוקת. אמא סיפרה לי שסבתא טיפלה בי במסירות ובאהבה רבה. כשגדלתי הייתי מבקרת הרבה את סבתא בבית המסודר והמאורגן. סבתא הייתה מפנקת אותי ונותנת לי מהאוכל הטעים שלה. כמו כן הייתה קונה לי המון המון מתנות. תמיד הרגשתי בליבי שסבתא מאד דואגת לי. היא הייתה מספרת לי את סודותיה ואני הייתי מספרת לה את כל סודותיי, היינו מרגיעות אחת את השנייה. היו לנו הרבה חוויות משותפות של טיולי שבת, חגים וימי כיף בחופש הגדול.
כמה חבל ועצוב שלא תהיי לצידי כשאחגוג בעוד כמה חודשים את חגיגת בת המצווה שלי. אנצור את זיכרונותיי בליבי ואתגעגע אליך.
אוהבת מאד
נכדתך הגדולה אורפז
לסבתא תמי מעדן בן ה – 7
היה לי כיף איתה. אני אוהב אותה.
הטיולים בשבתות שעשיתי איתה ועם אורפז ואבי (ניסים כהן) היו כיפים. היה לי כיף לאכול אצלה. אני מתגעגע אליה.
הבית שלך יפה והבגדים שקנית לנו יפים, אני לא אלבש אותם כדי שלא יתלכלכו.
אוהב עדן.
לירון בן 4 וחצי מוסיף :
סבתא מתה לנו, אני אוהב שהיא קונה לי סוכריות.