שלמה מילר

בן לובה וזוסיה. נולד ב-י' אדר א', תרפ"ד (15.2.1924) צ.ל איסטנבול – טורקיה. למד בבית הספר היסודי פיק"א בפתח-תקוה והמשיך לימודיו התיכוניים בבית הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב. שלמה היה בעל כשרונות טכניים וכבר בצעירותו בלט כמנהיג חברת הילדים. חברו בו רוח ומעש ועימם אהבת הארץ והדאגה לשלומה ולבטחונה. בתחילת שנות הארבעים התנדב לפלמ"ח ובחדשי תנועת המרי השתתף בפעולות המאבק האנטי-בריטי של ה"הגנה" ובהן ההתקפה על המשטרה הניידת בשרונה, ליל הגשרים ועוד. פעל גם ביחידת הטייסים של הפלמ"ח. באביב 1947 רבו מקרי ההתנפלות ורצח יהודים על ידי כנופיות ערבים חמושות במושבות השרון, הדרום והשומרון. ב-18.5.1947 נראו ערבים חמושים, שזוהו כאנשי כנופיות, מתרכזים בשטח המאהל של ערביי סוורקי (הכפר פג'ה שליד פתח תקוה – לאחר מלחמת השחרור הוקמה בו שכונת "נוה כיבוש" – כיום "קריית אלון" שבפתח תקוה), שטח זה זוהה על-ידי כלבי המשטרה גם כמקום הריכוז והיציאה להתקפות של אותן כנופיות. אז החליטה ה"הגנה" לשלוח חוליה מאנשיה כדי לתפוס את הפורעים והתפתח קרב יריות. בקרב זה הסתער שלמה ראשון ונפצע בראשו. הוא נלקח לבית החולים "בילינסון" ושם מת מפצעיו ב- א' בסיוון תש"ז (20.5.1947). תחילה נטמן בבית העלמין שבגבעת השלושה ומאוחר יותר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ עינת. הניח הורים ואח. בשיר שכתב לזכרו נתן קליין נכתב: "לא יד לאיש, לא שם בגיבורים / לא שרד לבש, לא שריוני כובש / דלקו עימו מיטב הבחורים / הלכו אחריו במים ואש" .

בפתח תקוה נקרא רחוב על שמו ובית התרבות בשכונה "קריית אלון" בפתח תקוה נקרא לזכרו "בית שלמה".

יהי זכרו ברוך.