רבקה מהרם

רבקה יקרה,
היום אנחנו נפרדים ממך ומלווים אותך באהבה למנוחת עולמים.
ביום שישי בצהריים ידענו שאלו הם הרגעים האחרונים של הסבל שעברת בשבועות האחרונים, ושבגן-עדן אומרים "הגיעה המלכה".
האשה שאהבו כל-כך הרבה אנשים – משפחה קרובה, ענפה ומסורה, ומשפחת האדם שהיית להם לכולם – בית פתוח לרווחה, שנתת לכל אחד מכולנו הרגשה שאנחנו חשובים לך וממתיקים אתך סוד, ילדה אהובה מפרדס – חנה, בת יחידה להורים שאת כל עולמם, ושלא הפסקת לשתף אותנו בספורים הנפלאים על ההורות הטובה שלהם, רכיבות על אופניים בגבעות פרדס-חנה. ועל טיולים לים שאהבת בלי סוף.
הגעת לעינת בעקבות חברותך עם שמוליק – שבו טפלת בבית חולים תל-השומר במסגרת שרותך הצבאי (עקב פציעתו במלחמת "קדש"). בניתם משפחה לתפארת, חמישה ילדים וביניהם אילן ז"ל שהחיים נחטפו ממנו בעודו צעיר ומלא תכניות, אהבה ומעשים. כאב לב – ללב החולה שלך, שלא עזב אותך יום יום. לא הפסקת לדבר על אילן כל יום.
פיני, איילת, טל ואיתן. נתנו לך באהבה נכדים נהדרים שאהבו אותך בלי סוף, שהיית מחוברת אליהם בעבותות, שידעת כל הזמן מה כל אחד מהם עושה, ובני זוגם של ילדיך ובני זוגם של נכדיך, כולם כולם היו ילדיך.
כמה אהבת את ה"אפיה קסומה" של שחר ופיני, כמה היית גאה במקום העשיר באורחים שמילאו אותו בהמוניהם. וכמה אהבת את חוף הים של איתן ודור-לי, ואת ההצלחות של טל, ואת המאכלים הנפלאים של איילת. משפחה מגוונת רבת מעשים, ואת, רבקה, מנצחת על עולם שיש בו הכל: בריכת שחייה, ים, גלידה, טיולים, בארץ ובעולם, חברים טובים מאד בארץ ובעולם.

היית בעצם אשת החלומות של הרבה אנשים שאמרו "היא יודעת מה טוב", אהבת פרחים ועציצים, אהבת יופי, אהבת להיות יפה והיית. במועדון בכפר מעש היית פרח ! אהבת לרקוד, להתלבש, להתקשט, ואהבת יותר מהכל אנשים ועזרת להם מאד. הסעת אותנו לקחת תרופות, לראות סרט, לארוחת בוקר. אהבת מאד לנהוג. הגעת לקבוץ ממסגרת כל כך שונה מהאופי והאפשרויות שלך, אבל לא ויתרת תוך כדי שאת מטפלת בחברת הנוער שביתך היה ביתם תוך כדי שאת אחראית על המתנדבים והם אוהבים אותך כמו אמא. תוך כדי שאת מזכירה של המזכירים ונותנת להם שרות נפלא, ומטפלת של קבוצות ילדים בקבוץ – בגיל הרך. את לא מוותרת על עצמך, את בורחת לחו"ל, לחופשות באילת ואיפה לא ? ואת מטפחת חברות קרובה והדוקה עם מרים ומאיר, הלל וסוניה ומרים ואהרון, ואתנו הבנות שאוהבות את הספורים שלך וסימה. ואני רוצה לספר לכולכם שעד הרגע האחרון לא איבדת את חוש ההומור שלך. בכל מצב הכנסת איזה משפט שגרם לנו להתגלגל מצחוק. הבית שלנו עצוב היום מאד וכבר מתגעגע. עצובים עם שמוליק, עם הילדים, הכלות, החתנים, הנכדים. עצוב עם עשרות החברים הנאמנים לך ואת להם. החברים שלא הפסיקו לשתף אותך בכל מה שקורה איתם גם מעבר לים. תמיד כשגמרתי להספיד חבר בעינת היית אומרת לי: את תספידי גם אותי, אבל תגידי רק דברים טובים. ובאמת יש לי בלב הרבה מאד דברים טובים להגיד לך, ולספר לכם, אבל פיני ביקש ממני אתמול שתהיה לוויה קצרה. אנחנו נמשיך לדבר בך.
משפחה יקרה, אתם נפרדים היום מאמא, אשה וחברה נהדרת.
נוחי על משכבך בשלום וינעמו לך רגבי עפרה של עינת.