צ'סיה חלמיש
כ"ח אלול תרע"ב - 10/9/1912
כ"א תמוז תשמ"ו - 28/7/1986
הספד / מאת מיטק – בן דוד של ישראל חלמיש.
ישראל, עדי, יואב וציפי היקרים,
באנו היום, יחד אתכם, ללוות את צ'סיה יקירתנו בדרכה האחרונה. שבעים וארבע שנים, מלאות עשיה ופעילות, ובהן לא מעט אכזבות ותקלות רבות. הרבה אהבת-חיים ולא מעט כאב וחולי באו היום לסיומם.
במותה של צ'סיה נסגר מעגל חיים, שהתחיל בעיירה קטנה בפולין, על יד ביאליסטוק.
עוד בצעירותה הצטרפה צסיה לתנועת "החלוץ", יצאה לקיבוץ הכשרה, בו הכשירה את עצמה לחיי קיבוץ, ובשנת 1934 עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ גבעת-השלושה.
לא קל היה לצ'סיה, בת-טובים להורים אמידים, "לעכל" את חיי השיתוף. בשתי תכונות אופי הצטיינה צ'סיה – היחס האחראי לעבודה ולתפקיד שהוטל עליה, ובחוש לצדק בחיי החברה. צ'סיה הייתה ידועה בקיבוץ כעובדת אחראית, בעלת יוזמה ומרץ. עדות לכך – מפעל המכבסה המפואר במשק.
כאורח קבוע במשק עינת, זוכר אנוכי את המכבסה הפרימיטיבית הפועלת בחצר המשק, ועתה – מפעל מודרני, מצוייד בציוד חדיש. במרצה ויוזמתה הצליחה לשכנע את הגזברים ואנשי המזכירות להכנסת השכלולים ואת הציוד הדרוש. מפעל המכבסה נהפך למוקד מפעל חייה, והחברה הקיבוצית ידעה להעריך זאת.
דרישותיה לצדק ויושר בחברה הקיבוצית, ולאחריות מקסימלית בביצוע העבודה, גרמו לה, צריך לציין, לא מעט סבל וצער.
אנו נפרדים היום ממך, צ'סיה יקרה, ברגשות של כאב וצער, כאב על הרעייה, האם המסורה, הסבתא האוהבת, שנעקרה מתוך משפחתה.
כאב על מותה של בת משפחתנו, חברה ותיקה במשק. למרות חולי הגוף שהלך ונחלש, המשיכה הנפש, חפצת החיים, להיאבק עד השעה האחרונה, וכך נשמור אותך באהבה בזיכרוננו.
יהי זכרך ברוך.
המכבסה – קשייה ובעיותיה / מאת צ'סיה חלמיש
"דפים" עלון עינת / 22.5.1981
בעבודתי 30 שנה במכבסה, עברתי תקופות ארוכות של מצוקה וקשיים. יחד עם האחראים על מחסן הילדים השתדלנו לספק לילד את המינימום. לכל ילד היו רק שני סדינים, שתי פיז'מות וכד'.
אך הזמנים השתנו, המצוקות עברו. אבל מתגלה לעומת זאת הזלזול מצד הורי הילדים והמטפלות.
למשל: גרבי התינוקות (שיהיו בריאים ! ) הקטנטנות. במכבסה יש לנו מכונה אוטומטית ולה חלל בין התוף הפנימי והחלק החיצוני. גרביים שמגיעות זוגות בודדים ולא בשקית נשאבות לחלל הפנימי של המכונה ומשם ישר לביוב, וכאשר אחד מזוג הגרביים כבר שט לו אי שם בביוב, אין גם מה לעשות בשני. זכרו זאת, מטפלות והורים, והקפידו היטב להכניס גרביים לשקית סגורה היטב. זוג גרבי תינוק עולה 10 שקלים, שהם- 100 לירות.
נוהג גרוע: אוספים משולחן הקטנים את הפירורים לתוך חיתול נקי ושולחים אותו על כל הפירורים למכבסה. כביסה שנשארה בחדר ההורים נזרקת עם בגדי העבודה של אבא. מנגבים רצפה מלוכלכת בחיתול ושולחים למבררת במכבסה. מותר להתחשב בעובדות המכבסה ולהשתדל שלא תתעורר סלידה בזמן המגע עם כביסת הילדים הקטנים.
ממחטות נייר "לילי" מגיעות מלוכלכות בין הכבסים. נא לזכור: מקומן של ממחטות הנייר לפח- האשפה. גם חיתולים החד-פעמיים מקומם בפח-האשפה.
המטפלות מטילות על ילד את תפקיד צרירת הכביסה המלוכלכת, ובצרור – הכל מעורבב. חלק בא רטוב, החבילה כולה כבדה, שאי אפשר להרים אותה,צרורה בסדין חדש. המחסן מספק שקים לכביסה מלוכלכת והמטפלת חייבת להיות אחראית בבית הילדים ולמיין יותר. אין לזלזל – סדין בתפקיד "נושא הכביסה המלוכלכת" , אחרי חודש הוא קרוע.
חלק מהכביסה של גדולים וקטנים מגיע כשכל השכבות צמודות יחד. תחתונים יושבים לבטח בתוך המכנסים, עוד טוב שהילד איננו בפנים…
ומה עוד מגיע, בתוך הצרור, למכבסה – צעצועים, נעלי עור, נעלי בית, קוביות לגו, בובונים (צ'סיה יכולה לפתוח באזאר !), סוכריות בכל הכיסים. ועם הסוכריות אסיים הפעם, ואקווה לשיפור.
לדמותה של צסיה חלמיש ז"ל / מאת ורדה ושלמה שמידקו, מרחביה
ניגש אנוכי לציין ולהעריך את דמותה של החברה צסיה חלמיש ז"ל. על האבדה הגדולה למשפחת חלמיש כולה ולקיבוץ עינת.
אני רואה לפני עיניי טיפוס של אשה אמיצה, מלאת גאווה מיוחדת וחזקת אופי, שבמשך הרבה שנים היא תפסה מקום מרכזי בחיי הקיבוץ.
היכרתיה רק בזמן שאנו אנשי יוצאי רמת-הכובש התחברנו לאנשי גבעת-השלושה (אנשי מפא"י) וביחד עלינו אז ל "שטח".
צסיה כבר אז היתה אישיות מרכזית בשירותים שהוגשו לכולנו, גם לאלה שכבר נמצאו ב"שטח", ולאלה שעוד נשארו איזו תקופה ב"גבעה", עד שתושלם ההעברה לשטח לכולם, לקיבוצנו החדש שקראנו לו "עינת".
ידעתי שגם היא עברה הכשרת "גרוכוב" בפלוגת וולומין, וכבר שם התבלטה בכושר התמצאותה בחיים הכלל-חברתיים ובעזרה לכל אחד ואחד.
צסיה עלתה ארצה לגבעת-השלושה, ויחד עם החבר ישראל חלמיש (יבדל לחיים ארוכים) הקימו בית משפחתי חם. גם הילדים שלהם היוו משען חזק להם בחייהם המשותפים.
אני מכיר וזוכר אותה כאשה שריכזה את המכבסה בעינת. היא הגיעה להישגים גדולים מקצועיים, ומהרבה מקומות ומשקים באו ללמוד ממנה את המקצוע שכל כך חשוב בחיי קיבוץ משותפים, ובולט בעיקר בחיים החברתיים.
למשפחת חלמיש ולמשק עינת – אנו רוצים להביע כאן את רגשי השתתפותנו בצער המשפחה והמשק כולו. ימתקו לה רגבי אדמת המקום, כי היא תמיד מאד העריצה ואהבה את המקום שבו בילתה חלק גדול מחייה היא.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.