צבי גרין

צבי נולד בקלוז', בטרנסילבניה, שהייתה בשליטה רומנית אך כללה גם לאומים הונגרים. בשנת 1940 עברה העיר לידי ההונגרים.
משפחתו הייתה דתית אדוקה.
בצעירותו למד בישיבה, למד חזנות ומקצוע שמעולם לא עסק בו – צורפות.
אימו של צבי הייתה גינג'ית, ממנה קיבלו כמה מהילדים והנכדים את השיער האדמוני.
היו לו זוג אחים תאומים ששימשו שפני נסיון של מנגלה – תאומי מנגלה.
בת משפחה רחוקה סיפרה לנו שראתה לרגע את האחים במחנה של מנגלה. המחנה גבל עם המחנה בו הייתה. היא ראתה אותם מעבר לגדר ולמחרת אותו היום, כשהתעוררה בבוקר, לא היה זכר למחנה שבו היו. המחנה נעלם בלילה על כל המבנים שהיו בו. כולם נרצחו.
בגיל 21 התגייס צבי לצבא ההונגרי. כשנכבשה הונגריה ע"י הנאצים, נלקח לאושוויץ ומשם למחנה עבודה. שם בנו האסירים ביצורים בהרי הקרפטים. בגיל 22 ברח ממחנה העבודה וחזר לעיר מולדתו קלוז' כשהוא רזה מאוד, במשקל 50 ק"ג בלבד, וחולה.
בביתו, בעיר הולדתו לא מצא אף אחד מבני משפחתו. כולם נספו בשואה. צבי מעולם לא דיבר ולא סיפר על המשפחה שנספתה כולה בשואה.
זמן מה לאחר המלחמה, התארגנה קבוצת צעירים שרצו לעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לאיטליה למחנה הפליטים בעיר ברי. שם פגש צבי את רחל פריד והם התחתנו.
בשנת 1946, בעיר סנטה מרינה ד'לאוקה, נולד לצבי ולרחל, בנם הבכור אהרון. השם אהרון ניתן על שם אחיה הצעיר של רחל שנרצח במשרפות.
מברי עברה המשפחה למילאנו, שם נולדה לאה. שמה ניתן לה על שם אמו של צבי שנספתה בשואה. ב-1949, לאחר שלוש שנים באיטליה הצליחו בני המשפחה לעלות לארץ.
בתקופה הראשונה חיו במחנה העולים ברעננה, אחר כך הצטרפו לקבוצת צעירים הונגריים שהקימו את מושב אודים.
פרחיה (פיה) נולדה בישראל בשנת 1949. שמה ניתן לה על שם אימה של רחל שנספתה במשרפות עם אחיה הצעיר אהרון.
ב-1953 נפרדו צבי ורחל.
ב-1954 נקלט צבי עם הילדים אהרון, לאה ופיה בקיבוץ עינת. המשפחה קיבלה בעינת דירה בצריף שוודי ממערב לשכונה א'.
צבי היה מאוד אחראי ומסור בכל מה שעשה. בעבודה בלול נתן את כולו .
הילדים התאקלמו בגנים ובכתות בבית הספר. היה בית ילדים והייתה חברת ילדים. האם רחל חיה בתל אביב אך שמרה על קשר רצוף וטוב עם הילדים. הייתה מבקרת את המשפחה בכל שבוע ומביאה משחקים ושבועונים לשמחת הילדים וחבריהם.
במשך כל השנים היא הייתה דמות מאוד משמעותית במשפחה.
נושא היהדות היה קרוב מאוד לליבו של צבי. את הימים הנוראים היה מבלה בדרך כלל אצל הדודים בפתח תקווה. לילדים נתן חופש פעולה ולא כפה עליהם נוהגים דתיים.
כשבמשפחת ולדמן, משפחתה של פיה, בונים את הסוכה בכל שנה, בונים אותה בעצם לזכרו של סבא צבי, להזכיר משהו שהיה חשוב לו – סוכת צבי. את הנרות של חנוכה מדליקים תמיד בחנוכייה שאבא צבי קנה לילדיו כשהיו קטנים וכך מזכירים אותו בכל שנה.
בשנת 1972 הכיר צבי את מרים יוסף ועבר לגור בקיבוץ שובל. שם ניהל את הלול במשך שנים רבות והיה שותף לפיתוחו. צבי ומרים חיו חיים מלאים ויפים עד מותו של צבי ב 1991. עם מרים נשאר קשר משפחתי מצוין עד מותה.
ב1991 נפטר צבי ונקבר בקיבוץ שובל.
יהי זכרו ברוך.