סבא אריה נולד ב – 1906 בטריסק בפולין בחבל ווהלין, כיום אוקראינה. סבא קיבל חינוך מסורתי וכללי, למד תלמוד ותנ"ך בצד חינוך ציוני להגשמה. בשנת 1928 יצא לברזיל לביקור משפחתי וחזר לפולין לאחר שנה ומחצה. בשנת 1933 הצטרף לקיבוץ הכשרה של תנועת "החלוץ" בצ'כוסלובקיה, לשם עבר על מנת לא להתגייס לצבא הפולני.
תעודותיו מעידות כי שינה את שמו ליוסף שפר.
בשנת 1935 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ גבעת השלושה. ב – 1937 התנדב סבא לעבודה בנמל תל אביב והיה ממקימיו, בנוסף עבד בתקופה זו במחצבות מגדל צדק.
ביום 2.8.1940 התגייס סבא לצבא הבריטי בגיוס מיוחד של אנשי ההתישבות העובדת.
שיתוף הפעולה עם הצבא הבריטי נועד להגן על שלום הישוב מפני הנאצים, וכך, בשנת 1939, כאשר פורסמה פקודת ההקמה של בסיס הקליטה "סרפנד", סבא יצא לאימון שכלל שיעורי נשק, מטווח, אימון גופני, עזרה ראשונה ועוד.
האימון נמשך זמן קצר וסבא שובץ לחיל התובלה הבריטי. ב- 1940 נשלחה פלוגתו למצרים וכאשר החלה התקפתו של רומל במדבר המערבי הייתה יחידתו חשופה להתקפות כבדות מן האוויר, לתנאי אקלים קשים, ולסופות חול עוצמתיות.
בד בבד עם הפעילות הצבאית התגבש אופיה היהודי של היחידה היהודית בצבא הבריטי, נערכו קבלות שבת, סדר פסח, ויצא עיתון יחידתי בעריכתו של סבא שנקרא "החייל העברי" – היה זה העיתון היחידתי הראשון שהופיע בעברית וניתן בו ביטוי שוטף לרוחה המיוחדת של היחידה. היה לעיתון ביקוש רב הן בין החיילים היהודים ביחידות השונות והן על ידי היישוב שקיבל מושג על אורח חייה של היחידה.
ב – 1942 עברה היחידה לאל-עלמיין ומשם לטוברוק. בסוף דצמבר עברה הפלוגה לבנגזי והובילה סוגי אספקה מן הנמל עד לטריפולי שבלוב.
ב – 1943 השתחרר מהצבא הבריטי וחזר לקיבוץ גבעת השלושה, שם נכנס לעבוד בספריית בית הספר.
באוגוסט 1945 נישאו סבא וסבתא.
עם הפילוג בתנועה הקיבוצית בראשית שנות החמישים הצטרף סבא לקיבוץ עינת והיה בין מייסדיו. בשנת 1952 הקים את ספריית בית הספר. בעבודתו הקפיד סבא על שמירת ציוד לימודי, רישום נאות וחינוך לקריאה. הוא אהב וכיבד את כל הילדים שבאו להחליף ספרים והעריך מאד את השפה העברית.
הספרייה ששכנה בצריף רעוע היתה ממלכתו. הוא הכיר כל מדף ותכניו, כל קופסא וסודותיה, כאשר הספר היה במרכז עולמו ועבודותיו.
בפולין כתב שירה שנספסה בכתב העת "קולות" בעריכתו של אליעזר שטיינמן שריכז סופרים ומשוררים וביניהם יוכבד בת מרים וחיים הזז.
לאחר מכן בארץ פרסם שני ספרי סיפורת" "בית וים" ו"חיים מלאים" בהם סיפורים קצרים.
סבא אהב מאד לטייל בשבילי המשק, כאשר ידיו שלובות לאחור כשמתבונן בטבע והוא בוחן כל פינה, כל בית, כל אתר בנייה. הוא היה איש של מילים ושל שתיקות, איש שיודע להנות מאוכל טוב וכוסית יין, הוא היה מתייסר בשל מילה שלא הצליח לכתוב, היה קפדן ודייקן בעולם המעשה, בעוד שבדמיון – ברוחו – היה פזרן ללא תקנה.
בשנותיו האחרונות סבא לא כתב.