פרחיה – פיה ולדמן

פיה הייתה מבוגרת ממני בשבע שנים. כשלמדתי מוזיקה באקדמיה בירושלים, הייתי חוזרת בסופי שבוע לעינת. היינו חבורה של רווקים. הפרשי הגילים ממש לא הורגשו. היינו נוהגים לשבת לאכול יחד בחדר האוכל בערבי שישי, ואחר כך ללכת לשתות קפה אצל אחד מאתנו. גם בשבת בבוקר היינו נפגשים לקפה של בוקר שבת.
היינו מרבים לטייל, בעיקר בסופי שבוע כשעמית שפירא ז"ל, וליאור קרביץ יבדל"א היו לנו למדריכים. פיה הייתה הרוח החיה בפעילות זו. אני זוכרת שאחרי ארוחת שישי שתינו קפה, בדרך כלל אצלה. וגם לטייל אהבה ויזמה.
אני בתקופה זו הייתי עם קשיים.
החבורה הזו, שלא שפטה, ולא התעסקה עם סטיגמות, וקיבלה אותי כשווה בין שווים, תרמה מאד לתחושת הביטחון והשייכות, שהיו מאד חשובים לי. הם חשובים לכל אדם.
הפעם הבאה שעבדתי עם פיה הייתה בבית דובדבני.
פיה הייתה אחראית על פעילות תרבותית בבית דובדבני, וארגנה את מסיבות החג.
היא ביקשה ממני להצטרף כמנגנת שירי חגים לשירה בציבור – עם הדיירים ומשפחותיהם. שמחתי מאד על ההזדמנות לנגן שם. פיה הכינה קטעי קריאה ואנחנו עבדנו יחד על רשימת השירים. פיה הכינה את קטעי הקריאה מנוילנים, באותיות גדולות שיהיה קל להקריא, וגם התוכנית והשירים היו מוכנים. כל החומר של כל חג נארז בקופסא משל עצמו.
הייתה שמחה גדולה בבית דובדבני במסיבות החגים.
כשפיה חלתה, היא נאלצה להפסיק עם הפעילות בבית דובדבני ואני המשכתי במסורת, משתמשת בחומרים שהיא הכינה.
עברו כמה שנים ומצבה של פיה הורע. עכשיו היינו נפגשות הרבה בבריכה ובדרכים.
פיה הייתה פתוחה וגלויה לדבר איתי על מצבה. אולי בגלל שגם אני בעלת ניסיון.
בשיחות שלנו הייתה רוח של תקווה ושמחת חיים, אבל גם של ראייה מפוקחת .
לפני כחודשיים הייתי בבית של רמי ופיה לראיין אותה על חיי אמה, במסגרת טכס יום השואה שאני עורכת בעינת. כשאמרתי לפיה כמה חשובה הייתה לי החברות בינינו בזמן שהייתי באקדמיה, היא הייתה מופתעת כי בשבילה זה היה מובן מעליו.
דיברנו על הוריה. על אמה שהייתה אישה מאד חמה ותמיד ניסתה לראות את הצד הטוב של החיים למרות השואה שחוותה. פיה ערכה חוברת עליה ונתנה לי מתוך החוברת את הקטעים שהייתה מעוניינת להביא בטכס יום השואה.
באותו מפגש פיה דיברה עם רמי עד כמה היא רוצה לנסוע לחו"ל ואני מאד שמחתי לשמוע שאכן משאלה זו שלה התגשמה.
פיה הקרינה המון אור על הסובבים אותה. גלויה, פתוחה, ללא פיאה, אולי כובע, הייתה מופיעה לכל ההרצאות, הסרטים והפעילויות בקיבוץ. תמיד מוכנה לשוחח על כל דבר ואפילו להתבדח. היא נשארת אצלי כמקור לכוח, כוח החיים.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.