עמיק – עמירם אלון

כשעמיק נולד בקיבוץ גבעת השלושה הישן, נקרא שמו עמירם, בהיותו ילד קראו לו בשם חיבה "עמיק".
בהיותו בן 13 רצתה אמא שלנו שיקראו לו עמירם. היא כרכה ספר שירים של אבא שלנו "י. אדם" (ישראל חצקביץ') וכתבה לו ברכה בתחילת הספר בזו הלשון:
"לא לחינם קרא לך אבא "עמירם",
לא כמליצה יצא זה שמך מפיו,
הוא ידע שגם יכנו החורף בזעם,
תזרח לנו שוב השמש באביב."
עמיק היה בן 7 במות אבא בתאונה וילדותו הייתה קשה לו. הוא בילה הרבה עם חברים ומעט בבית של אמא. בהיותו בכיתה י"א בבית הספר המשותף בעין חרוד חווה תאונת דרכים קשה, בני הכתה נסעו לכנס של כיתות י"א – י"ב של הקיבוץ המאוחד בדפנה. המשאית בה נסעו התהפכה. עמיק קיבל זעזוע מוח קשה. לאחר התאונה הוא לא חזר ללימודים. עבד בקיבוץ עד שהתגייס לצבא. שירת בנח"ל.
בשנת 1952 נישאו עמיק וחברתו ניצה יִגלביץ שהייתה ילדת חוץ ב"גבעה". חתונתם הייתה החתונה הראשונה בעינת, הקיבוץ החדש שנבנה לאחר הפילוג ב"גבעה".
בשנת 1953 עברו ניצה ועמיק, אני ואמא דינה לעינת. אחינו הבכור יוסק'ה, הועסק בצבא בתפקידי מודיעין ולא ביקש להתקבל כחבר בעינת.
עמיק חזר מהצבא לעינת ועבד בפלחה.
בשנת 1954 נולדה בעינת, בתם הבכורה של ניצה ועמיק – כרמית. עמיק נכנס לעבוד במוסך והתמקצע.
בוקר אחד, בשנת 1960, בנוסעו לתל אביב בענייני המוסך, חווה תאונת דרכים קשה ונפגע בראשו. הוא החלים מהתאונה אבל בהחלט השתנתה אישיותו. בשנת 1962 נולדה בעינת, לימור, הבת השנייה למשפחת אלון.
ב – 1964 עזב עמיק את הקיבוץ ועבר עם משפחתו לאילת. שם פתח בית ספר לנהיגה והתפרנס בכבוד. אשתו ניצה היתה מורה בביה"ס.
ב – 1970באילת, נולדה זהר, הבת השלישית במשפחה.
בשנת 1985 בפברואר, מלאו לאמא שלנו (דינה אלון) 80 שנה. עמיק וניצה באו במיוחד מאילת לחגוג לאמא יום הולדת.
במוצאי שבת בדרך חזרה לאילת, גמל שירד מהגבעות בריצה התנגש ברכב שנסעו בו. מעצמת ההתנגשות הועף הגמל על גבו ונפל על גג האוטו מעל ראשו של עמיק, מפרקתו של עמיק נשברה וכעבור יומיים הוא נפטר. היה בן 53 במותו.
יהי זכרו ברוך.