עליזה סטולר

"בדרכי לארץ ישראל היו לי קשיים רבים, גילי היה 17 וזאת הייתה בעיה כי כדי לעלות לארץ הייתי צריכה להיות בת 19, לכן הייתי צריכה לשחד ולתת כספים כדי שירשמו שאני בת 19.
הוריי מאד לא רצו שאני אעלה לארץ וטענו שאני קטנה מדי.
הפלגנו באוניה ששמה "אדריה" דרך טרייסט. את הדרך עברנו בשלום.
הגענו לארץ ישראל דרך נמל יפו – מתרגשים ועם שמחה בלב.
כשהגענו אני נשלחתי לקיבוץ רמת הכובש.
כשהייתי שנה בקיבוץ קיבלתי פתק שבו היה כתוב שעליי להגיע למבנה מסוים בפרדס ולא לדבר על זה עם אף אחד. כשנכנסתי למבנה ישבו ליד השולחן כמה בחורים וביניהם היה גם נתן סטולר, בעלי כיום, שהוא היה חבר קיבוץ וכן היה אחד המפקדים שלימדו אותנו להחזיק נשק ולהגן על עצמנו, כי התקופה הייתה תקופת מאורעות קשים בארץ, היו ערבים שתקפו קיבוצים שונים.
ומאז, הכרנו נתן ואני אחד את השני ונהיינו חברים טובים. תמיד היינו יחד עד נישואינו ועד היום הזה.
בעבר עבדתי בפרדס והיכן שהיה נחוץ, כי בבית לא היה מספיק עבודה והיינו צריכים להרוויח כסף. בהמשך השנים עבדתי במטבח, בבית הילדים, בגנים, הייתי מטפלת.
כשעברנו לעינת עבדתי בחדר האוכל. התנאים היו קשים מאד, היה בוץ, לא היו מדרכות, לא כבישים, ללא חשמל."
כיום סבתא גרה בעינת כבר 36 שנים עם סבי נתן. סבתי כיום בת 76.
סבתי עובדת בקיבוץ כתופרת, היא עברה קורס בבית הספר אורט לתפירה והיא ממשיכה לעבוד במקצוע.