עזרא אינדיג

עזרא מספר לנכדו אביטל להב – מתוך העבודה "אני ומשפחתי" שנכתבה בביה"ס האזורי בשפיים – חוף השרון, 1991.

נולדתי בצ'כיה. לסבא שלי קראו אלתר, הוא נפטר כשהיה בן 85, לסבתא שלי קראו אסתר.
לאימי קראו בלה ולאבא שלי קראו מנחם, לאחיותיי קראו אסתר, שרה. שאר אחיי ניספו בשואה ואינני זוכר את שמותיהם.
גרתי בעיר פולדבלה בצ'כיה. למדתי בחדר אצל המלמד יוסף. למדתי מסגרות, כשסיימתי את הלימודים הלכתי להכשרה ב"החלוץ". לאחר ההכשרה גוייסתי לצבא הצ'כי בדרגת טוראי. הייתי חייל מצטיין, שירתתי בצבא שנתיים.
בשנת 1939 פלשו הגרמנים לצ'כיה, הם תפסו יהודים, ביניהם את אחיותיי אסתר ושרה שנלקחו למחנות ריכוז ואת שאר האחים והאחיות שלי הרגו.
אחרי מות אבי, אימי התחתנה שוב – הפעם עם יוסף. היה לי אח אחד חורג בשם מאיר, הוא היה רופא, והוא חי בארצות הברית.
היה לי עוד אח חורג שאת שמו אני לא זוכר, הוא עוסק במקצוע עריכת דין.
שנה וחצי אחרי שהגיעו הגרמנים עליתי ארצה, היה זה בשנת 1940 באוניה אידלה. כעבור 3 חודשים, הגענו לחוף של ארץ ישראל.
באתי בעלייה בלתי לגאלית. הבריטים עקבו אחרינו כל הזמן. הם תפסו אותנו על יד מיצרי הדרדנלים והשתלטו עלינו. היו לנו פספורטים לפורט סעיד, והם רצו להביא אותנו לשם, אבל אנחנו התנגדנו ולבסוף הם לקחו אותנו למחנה מעצר בעתלית.
היינו במחנה חצי שנה, לא עבדנו שם, רק אכלנו, האוכל היה טוב.
לאחר ששהינו במחנה חצי שנה, עברתי לגבעת השלושה, עבדתי בהרבה מקומות: משתלה, רפת, מחצבה וחצרנות.
בשנת 1941 התחתנתי עם חייק'ה, נולדו לנו 3 בנים: מנחם נולד ב-1942, אריה נולד ב-1946, ומשה נולד ב-1949.
אחרי הפילוג בגבעה ב- 1952, עברנו לגור בעינת.
כל הילדים נישאו והקימו משפחות, ונשארו בעינת לידנו. בעינת עבדתי בפרדס ובחצרנות.
כיום אני עובד בבית החרושת לנעליים במחלקת הגזרנות.

עזרא נפטר בשנת 2005 בגיל 90, ונקבר בקיבוץ עינת.
יהי זכרו ברוך.